חדושי הרי"ם פד

דהא מט"ע לא מיירי מתני'. ואח"כ כתבו דכשאינו נחבל בפנים דבר פשוט דאפשר להכירו אפי' אחר כמה ימים ודאי מהני כשאומרים דניכר להם בט"ע שזה פלוני: ואח"כ כתבו ואפילו הוא אמת דהיכא שנחבל בפרצוף אין מעידין עליו אלא תוך ג' ימים כיון שנשאר גופו שלם וגם יכול להיות שהוא בתוך ג' כגון שא"י מתי נהרג אין לתלותו אלא בתוך ג' ימים דוקא. פי' לע"ד שאין זה כלל מדברי ר"ת שהוא אינו מסתפק וכתב להדיא בס' הישר דלא משום עגונה מיקל אלא שהיא אמיתה של תורה וכן כתב שם אח"כ אבל בט"ע גמור שישנו רובו שלם וראשו מעידין עליו אף אחר זמן מרובה אבל כשסנטרו ופיו ושפתיו ושפמו וצוארו נשחת וגופו ושדרתו נחתך ליכא ט"ע בפ"פ וחו' ופדחת אלא כמו סימנים שמעיד שדומה לפדחת ופ"פ וחוטם של פלוני כמו סימן מובהק לכ"ע דאורייתא אבל ט"ע ליכא אבל אי איכא ט"ע לית דין ול"ד דמעידין אפי' אחר כמה ימים ע"ש. וגם לא הוזכר כלל שם בדברי ר"ת בספק תוך ג' ולא דיבר מזה ע"ש. רק נראה דהתו' כתבו אפי' אם אמת דהיכא שנחבל כו'. היינו אפי' נימא דלא כר"ת בזה רק דנחבל בפניו לא מהני ט"ע דגופו. מ"מ הדין עכ"פ כיון שכל גופו שלם וגם יכול להיות שהוא תוך ג' אין לתלותו אלא בתוך ג' דוקא. והפי' ג"כ לע"ד לא כמו שפי' הפוסקי' דתלינן לקולא בספק תוך ג' ונימא דכוונתם דיש ב' צדדים להקל דאף אם בודאי תוך ג' לא נסמוך אבל בס' אזלינן לקולא כעין ס"ס. דאם היה הפירוש כן היה להו לומר דאזלינן לקולא ומה זה שכתבו ואין תולין אלא בתוך ג' דוקא. וכן למה שהבינו הפוסקים מדבריהם דלעולם אזלינן לקולא בספק תוך ג' אין הלשון מיושב כלל. ולכך לע"ד פשוט דכונתם דאף אי נימא דבגופו שלם ומכירין בט"ע אעפ"כ לא מהני אחר ג'. וא"כ ע"כ צ"ל דאף שהעדים מכירין בט"פ ואומרים שזה הוא מ"מ אנו אומרים דודאי שקר דא"א להכיר בט"ע אחר ג' וא"כ ממילא בספק תוך ג' וגופו שלם ומכירין בט"ע שוב אמרינן דודאי הוא תוך ג' כיון שעל זה עצמו מסופקים ואם הוא אחר ג' ע"כ משקרין שא"א להכיר בט"ע שוב זה עצמו הוכחה ברורה שהוא תוך ג' וכתבו שפיר דאין לתלות אלא בתוך ג' דוקא כנ"ל. והחילוק פשוט דכשאין גופו שלם דאין בו ט"ע גמור בחתיכה מהראש כנ"ל רק סימן כמ"ש ר"ת להדיא שנראה כמו של פלוני. ובזה אחר ג' כיון דעשוי להשתנות וכמו בשומא ונדמה שהוא כמו של פלוני אף דאינו כן וממילא גם בספק תוך ג' לא מהני כלל דהספק שמא אחר נ' ואין כאן סימן כלל ומודים התוס' דאזלינן לחומרא רק כשגופו שלם ויש להם ט"ע גמור ובזה לא נסתפקו התוס' שיש ט"ע גמור וט"ע גמור שיודעין שזה הוא ודאי אין עשוי להשתנות שיהי' להעדים ט"ע גמור ע"י השינוי על אחר שהוא זה. רק אי נימא דלא מהני אחר ג' אף שאומרים שיש להם ט"ע ע"כ הטעם דאנו אומרים שא"א להיות בו ט"ע גמור אחר ג' שמתבלבל הצורה עד שא"א להכיר בט"ע גמור מי הוא ואף שמעידים שיש בו ט"ע טועים או משקרים אבל לא שנדמה להם על אחר שזה. וא"כ שפיר בספק תוך ג' ודאי מותרת ממ"נ דאי שיש באמת ט"ע גם אחר ג' כר"ת ואי אין ט"ע אחר ג' א"כ העדים שאומרים שיש להם ט"ע שוב נתברר שהוא תוך ג' דוקא דאל"כ היינו צריכים לומר דטועים או משקרים. ומדוקדק היטיב לשון התוס' ואפי' כו' מ"מ כיון שכל גופו שלם כו' וגם יכול להיות כו' שוב אין לתלות אלא בתוך ג' דוקא וזה ברור לע"ד בכוונת התוס': הרשב"א ז"ל כתב שמצא כתוב בשם התוס' ויכול להיות שבנמצא הרוג וא"י אי תוך ג' תולין בתוך ג' כו' וכתבו שהתוס' עצמם מסתפקים בדבר ואחריו נמשך הריב"ש שכתב מאחר שהתוס' כתבו ויכול להיות דמספקא להו ע"ש. ונראה שהי' להם גירסא אחרת דלתוס' שלפנינו הך ויכול להיות לא קאי על הדין רק ויכול להיות שהוא תוך ג'. ואי אפשר לפרש שום פי' אחר ולא מספקא להו כלל גוף כא (שו"ת) הדין רק תולין בודאי בתוך ג'. וכן מבואר ברא"ש וטור ור"י נכ"ג דלא מספקא להו כלל רק כתבו בשם התוס' בפשיטות וא"כ הי' נראה לע"ד מאחר שמבואר ברשב"א בחידושיו שאיני חולק על התוס' רק משום שגם הם כתבו ואפשר דמספקא להו. ואף הוא נשאר בהדבר צריך תלמוד. והוא משום שלא ראה רק דברי תוס' שמצא וא"כ מאחר שבתוס' שלפנינו וכל הפוסקים הנ"ל הביאו דפשיטא להו ואי הוי שמעו הרשב"א וריב"ש לא היו חולקים עליהם כנ"ל: וגם בענין הט"ע אחר ג' נראה שלא ראו דברי ר"ת עצמם בספר הישר דהא עיקר ראי' שלהם לדחות דברי ר"ת מהא דכרמי ודגלת ע"ש. ור"ת הביא בעצמו ראי' זו וכתב דאיירי התם שלא הי' בו ט"ע דאכלוה כוורי וזה הוא הרבותא במה דאמר אפומא דשושביני' כו' דאף שהי' שושבינו והי' מכירו היטיב ואעפ"כ לא הי' לו בו ט"ע גמור וזה ריעותא ואעפ"כ אנסבי' עפ"י ההכרה דפדחת ופ"פ וחוטם שהוא סי' מובהק ע"ש. גם מה שהקשה רשב"א וכל הפוסקים דמתני' סתמא קתני אפילו גופו שלם כו'. ג"כ מבואר להדיא בדברי ר"ת דאדרבה דייק מלשון המשנה דבגופו שלם הוי לי' למיתני אין מעידין על האדם אלא א"כ יש בו פ"פ וחוטם ומדתני אין מעידין אלא על פ"פ כו' היינו מבואר דקאי רק אחתיכה כו' ע"ש. וכן קושיא הב' לא קשה ע"ש. וכן מ"ש עוד מדסיים אע"פ שיש סימנים בגופו כו' ג"כ מיישב שם כיון דברישא מיירי בסימני פדחת וחוטם שא"א ט"ע בחתיכה כו' אמר אח"כ דאף שיש סימנים בגופו פרטים ג"כ לא מהני משא"כ בגופו שלם דיש ט"ע ממש לא מיירי מתני' כלל דפשוט מהני כנ"ל הארכתי בזה לפי שהוא מקצוע גדול ולא נתבאר בדברי הפוסקים: וממילא למ"ש נראה דגם בספק אישתהי שעה א' אחר שהועלה מהמים דפסק הר"ן ז"ל דלדברי הכל אזלינן לחומרא דגם ר"ת מודה דזמן מועט לא תלינן שהוא תוך שעה ע"ש והיינו לטעמי' כמו שסוברים בדברי ר"ת דאזלינן לקולא בספק תוך ג' שייך חילוק הנ"ל. אבל למ"ש א"כ כיון שמעידין שיש להם ט"ע גמור א"כ גם באישתהי ע"כ או דמהני ט"ע גמור בגופו שלם ואי לא מהני דתפח א"כ ע"כ אנו אומרים שא"א להיות ט"ע גמור כשנשתהה שעה דתפח ושוב ספק אישתהי אנו אומרים שודאי לא שעה שהרי מעידים שיש להם בו ט"ע גמור וע"כ דלא אישתהי או דאף באישתהי מהני ט"ע גמור וכמו בספק תוך ג' דמותרת מטעם הנ"ל כנ"ל: ועיין בס' נ"ב ושאר אחרונים שתמהו תימה הפוסקים דספק תוך ג' מותר מהאי דדיגלת דאסקוהו, בתר ה' יומי מה בכך אף אם ודאי ניצול אז מותרת דעדיין ספק תוך ג' כיון שאנו מסופקין שאינו הוא דאם הוא ודאי מותרת שא"א שיחי' ה' ימים במים וע"כ אתה חושש שזה שנטבע ניצול. וא"כ זה הנמצא ספק תוך ג' ומותרת ע"ש שהאריכו ולמ"ש אין התחלה לקושיא. שמבואר להדיא בדברי ר"ת דלא מיירי התם בט"ע רק שנשחת ואכלוה כוורי שאין רק ספק ובזה אף בספק תוך ג' אסורה דלא אזלינן כלל לקולא. רק התוס' כתבו ביש ט"ע גמור בזה מהני ספק תוך ג' מטעם הנ"ל. אעפ"כ וכי מה כחי לדבר דבר נגד גדולי הראשוני' ז"ל ומסתמא בקיאי בדברי ר"ת ז"ל טפי מינן. עכ"פ לסניף להתיר יהי' מאחר שנראין הדברים שהאמת כן: והנה עיקר הריעותא בעדות העדים שמעידים שהי' תפוח קצת. ובתפח מבואר במהרח"ש וק"ע דאף לא אישתהי לא מהני. ואין לדייק מלשון הרמב"ם ונתפח כו'. דכיון דמיירי בודאי נתפח ע"כ בלא אישתהי אף שנתפח מהני. וניהו שדחו הפוסקים דבריו באשתהי מ"מ בלא אשתהי אפשר, מודים דאינו נראה כלל דהרמב"ם ז"ל נראה דנקיט אורחא דמלתא דשנשתהה נתפח אבל אין להוכיח מדבריו דנתפח ולא שהה