חדושי הרי"ם עט

בת"ע שהוא כתב הקמיע כמו שנמצא בנטבע בשם יעקב קאפיל בן רחל והוא חתם שמו אברהם בן חי' והוא מכיר שהקמיע כת"י ממש ובעת שכתב לבש לו הקמיע זו ולא כתב קמיע עוד לאיש ששמו יעקב קאפיל. וכעת אינו ניכר שם אמו רחל רק שזה מכיר שהוא כת"י ממש והוא לבש לו וגם השמש מענדיל בר"י: גם מו' מענדיל העיד שהלביש לר' קאפיל הקמיע עם הסופר וכעת כמדומה לו שזהו הקמיע עצמו: רשימה בסי' בגדיו של ר' קאפיל ביום שנאבד קודם פסח צ"ט לפ"ק. גידול בינוני. ראשו לבן במקום המוח מעט שיער למטה מהחזה אצל הבטן קרוב לצידו רושם ברוין גדול כמו מטבע ה' גדו' קמיע על הצואר מונח בתוך בלעך ועלי' פשתן. ד' כנפות קטן של וועב שפאנציר של נאנקין מעורב עם משי מראה גישפריצט. מכנסים גישורנעם סאמיט מראה אשגראה קאפיטע של בנד טינקיל גראניט אצל הקנעפליך תחת הסדאהן בכל צד טלאי אחד מרובע גדול כמו דרייער חלוק של וועב מסומן במראה אודם כזה ל"ק עם נומר גם כן על השקארפעטקיס גם כן מסומן ל"ק כנ"ל שעלקיס של עור מראה שארע יערכי פרשיילי משי שחור על הצוואר: סימנים של הנטבע מהמתעסקים בקבורתו. הויזען של קארט געלבליך אין פאסקליך גשנירלט שפאנציר מיט וואטין נמצא בתוך הקעשני 2 דרייערס והיא אמרה שמחויב להיות ט"ז. קמיע. לעדירנע שעלקיס. איין העפט אוף דעם צוויטין פינגער מיד השמאלית אפלעק על הבטן בצד שמאל. הצווייא קלייני פינגער פון ביידי הענד זענין אביסיל קרימלעך דיא הוזען זענין לאנג. השקארפיטקיס זענין גיצייכנט מיט נומר 30 אוף רוע זייד ק"ל אפרטשיילע עם צייכין ק"ל נאו' ונאו'. קאפיטע של בגד שווארץ בלאה דימע פאטשעווקע אשגראה הינטין שני לאטקיס אצל הקנעפיל שווארץ האלז טיך של משי מיט שווארצי שלעקליך איין שפאנצריל וואטין שעלקים נעל לעדיר ד' כנפות קטן של פשתן הויזען לאנגי אין שטרייפליך. גאטקיס נאנקין אסטינישע למטה מסומן ל"ק קמיע אונ בלעך איין גינייט בפשתן איין בענדיל לבן. הגב"ע הנ"ל נשלח אלי מהרב הג' אב"ד נ"י: נשאלתי לפרש דברי העדים בעדות ר' יעקב בר' אלי' כתוב 5 או 6 כשהביאהו לפני ביתו א"י באיזה מקום. אם כשכבר הביאוהו לכאן מכפר זוראן. גם לבאר כמה אישתהי מלקיחתו מהמים בזוראן עד הביאוהו לכאן. גם בעדות ר' ראובן לא ביאר מתי ראוהו. גם בעדות ר' בעריל בר"א כתוב תיכף כו' הכרתיו בפניו ומצחו וכמעט בזקנו ובבגדיו כו' ואי פי' דבריו אותו וכמעט שאמר. גם בעדות הב"ח אברהם צבי בר"ש כתוב ג"כ אותו לשון וכמעט בזקנו. ימחול לצוות להדיינים לפרש איך אמרו העדים כי מסתמא העידו בלשון המורגל ומי בקש מידם להעתיק ללה"ק. גם במכנסים יש ב' שינוים ממה שאמרה האשה גישוירנים סאמוט מראה אשגראה ובהנמצא הי' של קארט געלבליך אין פאסקיליך גישנירלט. גם הסימן של מההעפט. אינו כתוב בהג"ע אם אמרה האשה הסימן בבעלה או לא: וזאת אשר השיב לי הרב נ"י. עדות ר' יעקב בר' אלי' אין בו תועלת כלל כי עדותו אחר שמצאו אותו במקום אשר העיד ר' ליב בר' מרדכי והב"ח אברהם צבי בר' שלמה הן היו הראשונים אשר מצאוהו. ואח"ז הוליכו אותו על ספינה לבית ר' יעקב בר' אלי' ולהפיס דעת האשה שמעו שאר דברי העדים הסימן באצבעו אמרה האשה מקודם ושכחו לכתוב בהגב"ע. מה שהעתיקו ללה"ק גם בעיני לא ישר. סימנים במלבושיו שכתב רו"מ שיש שינוים לא דקדקו כ"כ בזה ולדעתי המה רחוקים מתועלת כי סימני כלים החזקים הוא הקמיע כמ"ש מהרי"ט ח"א סי' קל"ט. גם כפי אשר שמעתי מהמתעסקים בהקבורה אמרו כי הבגדים נשתנו מכל וכל וכמעט לא היה ניכר שום מראה זולת הצייכין ק"ל. לזאת ישים עין רק על עדות הראשונים ר' ליב בר' מרדכי וכ' אברהם צבי בר' שלמה. ושארי העדים אין להשגיח בדבריהם. ההעפט באצבעו והרושם בבטן. האשה לא צמצמה המקום כו' עכ"ל: תשובה הנה היתר האשה סובב על ב' דברים, מצד הקמיע וצירוף הסימן ההעפט שבאצבעו. ועל העדות מט"ע. והנה למ"ש מהרי"ט סי' קל"ט הוי קמיע מידי דלא מושלי אינשי. וא"כ מותרת גם לדעת הב"ש. זולת לדעת הב"י דגם בטבעת וכיס כו' למסקנא חיישינן. ולדעת מהר"ל גם במאי דמושלי יש היתר. כיון דהצלקת חשיב סי' אמצעי ואמרינן ממ"נ אי ס"ד מהני סימן שבגוף ואי סימנים לאו דאורייתא שוב אין הכרח לשינוי דחיישינן לשאלה וממילא אין חוששין. והב"ש חולק דמסברא אי סל"ד ובעי סי' מובהק ומחמת חשש שאלה שוב לא הוי סימנים מובהקים רק סי' אמצעי וממילא לא מהני אף בלי הכרח מש"ס ע"ש. וכבר האריכו המחברים בזה. ונראה דאף לסברת ב"ש. מ"מ למ"ש הב"ש ס"ק ע"ג. דצירוף סי' אמצעים פסק המשאת בנימין בשם רא"מ דחשיב סי' מובהק. והח"מ חולק חולק כיון דלא מצינו סברא זו בש"ס. גם מהר"י ן' לב בתשובה סי'. מסתפק בזה ומה שכתב בק"ע סי' ל"ג אין להקל בצירוף סי' הגוף עם סי' כלים. לא הועתק יפה דזה כתב מהר"י ן' לב על עובדא דידי' שהי' רק סי' חיורי וסומקי כתב כלל העולה שאין לצרף כו' ע"ש אבל קודם לכן כתב ואפי' היינו סומכין על סי' הנ"ל לצרף כו' ויותר נוטה דעתו שמצרפין. והנה הוא סברת ס' מתי"ת ומהרי"ו ובת"ה סי' קס"א דחה דבריו מדפריך בש"ס ממצאו קשור בכיס כו' והא שם יש ראי' ממה ששואל הגט ואבד ואעפ"כ אין מצטרף סי' הכיס אי חיישינן לשאלה. ונראה די"ל בפשיטות דהא כ"מ דתני במשנה ב"מ סימנים באבידה היינו סי' אמצעים דסתם סי' היינו אמצעי' מה שמלה כו' שיש לה סימנין אמר את האבידה ולא אמר סימני' וכמה דוכתי וא"כ קשה למאי דמשני מתני' בארוך וגוץ כו' איך תני סתם אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו ויהי' כוונתו על גרועים והא איכא למיטעי. ולכך זה משני הש"ס לחד תירוצא גופו דארוך וגוץ כלי' דחיישינן לשאלה. והיינו כיון דתני כליו וג"כ סתם סימנים וממילא חשש שאלה עושה האמצעים לגרועים. ושוב תני שפיר גופו דומיא דסימני כליו שהן גרועים בסתם כמו כן לא מהני סימני הגוף והיינו דארוך וגוץ ממילא. ואם כן כיון דמוכח כנ"ל ע"כ דחשש שאלה עושה לסי' גרוע ודאי דאינו מצטרף ג"כ כמו ארוך עם חוורי כו' ופריך שפיר מגט. אבל למסקנא דסימנים דרבנן ובמשנה הפי' כפשטי' סי' בגופו סתם סי' אמצעים א"כ הא דתני ובכליו. ומהר"ל הוכיח באמת מדלא תני ט"ע. ובל"ז הא פשיטא והב"ש תירץ דכוונתו על כלים דלא מושלי. ודותק דהא תני סתם ובכליו. ולמ"ש כפשוטו דתני כליו להורות ג"כ דומיא דסי' גופו דסתם דהיינו סי' אמצעי' וממילא בכליו ג"כ סי' אמצעים רק דאין סי' אמצעים בכליו אלא או בכלים דלא מושלי או בסתם כלים רק סי' מובהק ושוב מחשש שאלה נעשה סי' אמצעי כסברת ב"ש הנ"ל והוי ממש תרווייהו בחדא גווני אבל לא הני סי' אמצעי דכליו דנעשה סי' גרוע מחשש שאלה וכנ"ל: