חדושי הרי"ם עב

חילוק. ולע"ד שאין זה דחי' דהת ח"א להכחיש שיש סברא לחלק. אמנם נראה למ"ש תוס' יבמות קי"ו דהקשו בא' מן האחין כו' הא הוי נפילה דחד ותירצו כיון דאחין שמטי מהדדי הוי כנפילה דרבים ע"ש. והיינו כיון שיש טעם וסברא למה בא ליד זה יותר הוי כנפילה דרבים. דדוקא כשאין טעם שייך איך נזדמן זה דוקא כנ"ל. וא"כ י"ל שזה עצמו טעמא דרבה דאי נימא דלנפילה דרבים חיישינן וא"כ הדין דצריך להביא ראי'. ואחר א"י לגבות בשטר שמצא. וא"כ שוב איך. יוכל יב"ש להוציא שטר על אחרים דנימא משום דהוי נפילה דיחיד דאיך נזדמן שמצא דוקא יב"ש הב'. הא ז"א כיון דכל מי שמצאו לא היה יכול לגבות בו דצריך ראי' דהוי נפילה דרבים. ושוב י"ל דנתנו ליב"ש זה כדי לגבות בו ומכרו לו או עשה קנוניא עמו. ושוב יש טעם למה נמצא בידו דוקא אף אי מצאו אחר ושוב הוי גם נגדו נפילה דרבים כמו באחין דשמטי כו'. ושפיר דייק רבה דע"כ גם לנפילה דרבים ל"ח. דאי חיישינן א"כ אחר א"י לגבות כו' ושוב גם יב"ש לא יוכל לגבות דחשיב ג"כ נפילה דרבים ומוכח דגם לדרבים לא חיישינן ואותיות א"צ להביא ראי'. ואביי סבר דמ"מ יש חילוק אף דיש טעם למה בידו. אבל גוף הסברא י"ל שפיר דמודה רבה דיש חילוק בין דיחיד לדרבים כנ"ל. ועוד דהתם רבה הוא דמייתי ראי' לא רבא. והנ"ב כ' שם ואפי' אי גרסינן בגמ' רבה מ"מ מוכח כנ"ל. ועוד דרבא עצמו ג"כ ודאי דלא חייש אף לנפילה דרבים דהרי סבר בג"פ דא"צ להביא ראי' ושם הוי דרבים. וכיון דרבה שסובר כן הוצרך להביא ראי' א"כ גם רבא צריך להביא ראי'. וא"כ ג"כ מביא ראיה כמו רבה ואיך מביא ראי' מנפילה דחד. אלא ודאי. שאינו מחלק כלל. וא"כ בשאלה דחייש גם לדיחיד חייש ע"ש. ותמיהני על גדול כמוהו מ"ש. ואפילו אי גרסינן רבה כו' לא ידעתי מאין לו ספק הזה. אין שום מפרש שיגרוס שם רבא רק רבה. דהא אמר לי' ר"ח לאורתא בעי ר"ה ממך. וזה בכמה מקומות בש"ס לרבה ע"ש ב"מ כ' לשון זה ומבואר שם להדיא דהוא רבה. ועוד דאמר לי' אביי כו' ומהך לישנא כ' תוס' יבמות קי"ו וריש כל הגט אף דבגמ' איתא רבה דגרסינן רבה משום דאמר לי' אביי ע"ש. ועוד רבא לא ראה את ר"ה כלל כדהוכיחו תוס' מנחות ל"ו מהא דאמר במ"ק גברא רבא כר"י ליכא שע"כ ר"ה נפטר קודם ר"י. ויום שמת ר"י נולד רבא ע"ש: גם מ"ש לגבב דברים שע"כ צריך רבא ראי' וע"כ מאותו ראי' שמביא רבה כו'. אתמהא איך לא ראה הש"ס במקומו בג"פ דאמר רבא מנא אמינא לה דא"צ להביא ראיה דתנן א' מן האחין כו' אחין הוא דשמטי אבל אחרים לא כו' וכ' תוס' יבמות קי"ו ד"ה למאי כו' דמדמי אחין דשמטי לנפילה דרבים ע"ש. ודבריהם מוכרחים מקושייתם דגם אביי מייתי ראי' ואיהו סבר לחלק בין נפילה דיחיד כו'. עכ"פ מבואר דרבא מייתי ראי' אחרת להך דל"ח לנפילה דרבים. וא"כ אדרבא מוכח להיפך מדלא מייתי באמת ראי' של רבה מב' יב"ש כו'. ובפרט לגירסא שלפנינו דרבא דייק פ' כל הגט ממתני' דב' יב"ש מוציאין כו' ולמה לא הביא ראיה זו אהא דא"צ להביא ראי' ע"כ דסבר החילוק בין נפילה דחד כו' ולא מוכח כנ"ל. והוצרך להביא ראי' מהא דאחין דהוי כנפילה דרבים כמ"ש תוס'. וא"כ מוכח כהח"צ דאביי ורבא תרווייהו ס"ל החילוק בין נפילה דרבים לדיחיד כנ"ל. וגם אם נחלק בין שאלה דמדעת די"ל שרצה לזה דוקא מ"מ כבר כתבנו דכאן לא שייך זה שיזדמן למי שנטבע אח"כ כנ"ל. דאיך נזדמן דזה שלא מדעת כנ"ל: אמנם בל"ז למ"ש רשב"א גיטין כ"ז דכיון דטעמא דרבה דמחלק בין שיירות מצויות הוא משום דלנפילה דרבים חיישינן היינו כיון דרבים עוברים שם ודאי יש יב"ש הרבה שהשיירות מביאין גטין של יב"ש הרבה משא"כ באין יח שיירות מצויות הוי נפילה דיחיד. והקשה דא"כ אף בהוחזקו ושיירות מצויות ג"כ נהדר דהא לא הוחזק רק א' ועוד א' והספק רק עליו והוי נפילה דיחיד ותירץ כיון שהוחזק ורואין שיש עוד א' שמו כשמו חוששין שיש הרבה ע"ש. וא"כ כתב להדיא דגם רבא מחלק בין נפילה דחד דל"ח. והרא"ש ורשב"א פסקו כן מדינא רק הרי"ף מחמיר בגט ובעגונה פס' ביבמות דף קט"ו דלא חיישינן לתרי יצחק כרבא ע"ש. רק דאף דהרשב"א קורא אותו נפילה דחד מ"מ לא דמי להך דב"ב דכאן באין שיירות מצויות לא אמרינן שנזדמן שיב"ש הב' עבר עם גט ונפל ממנו שם ובב"ב הוא לענין המציאה דנימא שיב"ש הב' מצא שטר שאבד הב'. ויש להקשות לרשב"א ז"ל מאי פריך בב"מ פ' א"מ אחששא דשאלה מהא דמצא קשור בכיס כו' ניחוש לשאלה הא שם החשש של נפילה מזה שהשאיל לו הכיס שוב הוי כאין שיירות מצויות דהוי נפילה דיחיד זה שהשאיל לו הכיס. וניהו דנימא לשאלה דיחיד חיישינן דלא כח"צ מ"מ הנפילה מזה שהשאיל לו הכיס דאין הספק רק עליו שיזדמן שזה שהשאיל לו הכיס עבר שם עם גט ואבד מה בכך דשיירות מצויות כיון שהספק רק עלי' וכקושיית רשב"א הנ"ל דלא שייך תירוצו דשם חוששין שיש הרבה יב"ש משא"כ כאן אף שיש יב"ש הרבה הוי דיחיד שנזדמן שואל הכיס כנ"ל. ונראה דזה טעמא דרש"י ז"ל יבמות ק"כ ע"ב אהך פרכא מקשור בכיס כו' פי' ליחוש שמא השאילו לאחר וקשר בו גט זה והחזירו לזה ושכח בו את הגט ע"ש. ותמוה למה לא פי' כפשוטו דהב' אבד הכיס עם גט שלו. ולמ"ש א"ש דזה הוי דיחיד דל"ח משא"כ זה החשש הוא שלא אבד האחר כלל רק שכח ורק הוא אבדו כנ"ל וגם רשב"א י"ל דמפרש כן. וא"כ בנידון דמהרמ"פ ורמ"א בנטבע א' בפנינו בבגדים אלו ונמצא אח"כ ויש סימנין או ט"ע בבגדים לענין חשש הב"ש שיצא והשאיל בגדו ונטבע השואל. שוב אף אי דלא כח"צ מ"מ אותה הטביעה דאח"כ דנימא שזה ששאל הבגדים נטבע הוי נפילה דיחיד כאין שיירות מצויות כו' כרשב"א דקי"ל ל"ח לתרי יצחק דבשלמא בנטבע לחוד ואח"כ נמצא אחד מת לא שייך לדמות למה דלא חיישינן לתרי יצחק דהא בנהר שיש בוודאי הרבה נטבעים הוי ממש כשיירות מצויות והוחזקו. דבגט שייך איך נזדמן במיעוט העוברים יב"ש עם גט. וכן ביצחק הלך ויצחק מת במיעוט העוברים יזדמן יצחק האחר. אבל בנטבע שהרבה נטבעים הספק על הנמצא שמשאר הנטבעים הוא. ולא שייך ג"כ היינו הך שאבד היינו הך שנמצא פ"ק דפסחים. כיון שהוא בחזקת שנאבדו הרבה וכמו שיירות מצויות והוחזקו כנ"ל. והיינו הך דב' ת"ח יבמות קט"ו ועובדא דשומשמי. אבל הנ"ל שיש סימנים מובהקים בבגדים רק לחוש שיצא והשאיל ונטבע שואל הבגדים כיון דהטביעה הוא כמו נפילה והוי כאין שיירות מצויות לחוש שהמיעוט היינו זה השואל עבר ונטבע דהוי נפילה דחד כרשב"א הנ"ל על הוחזק כנ"ל. והח"צ, לא הי' יכול להתיר מטעם זה דשם לא שייך איך נחוש שנהרג שואל בגדיו של זה כו'. דאל"כ נהרג זה שבגדיו שלו ומה חילוק ולא מיקרי ההריגה נפילה דיחיד דב"כ וב"כ נהרג אחד. והוצרך לומר מטעם שאלה דיחיד כנ"ל. משא"כ כאן דטביעה דזה ידוע ולחוש שנטבע עוד א' ששאל בגדיו של זה שוב הוי מצד הטביעה האחרת כנפילה דחד שכ' רשב"א כנ"ל באין שיירות מצויות וכתרי יצחק דלא חיישינן כנ"ל: והי' אפשר לומר דהח"מ שנסתפק וב"ש החמירו רק על מ"ש רמ"א סתם דמשמע אף בלא שהו שתצא נפשו דס' דאורייתא היא וליכא רוב כו' ומחמרינן בשל תורה לחוש כנ"ל. וגם בציר חד לא שכיח שניצול כיון דלא שהו עד שת"נ וגם ב"ש לטעמי' ס"ק ס"ט דמסברא חולק אמהר"ל דאף אי לא חיישינן לשאלה מגרע החשש דלא יחשב סי' מובהק וממילא כיון דמצריך רמ"א כאן סי' מובהק בבגדיו י"ל דחשש שאלה שיצא והשאיל כו' מגרע שלא יחשב סי' מובהק ולא