חדושי הרי"ם סח

מקצת בהמה ופירש וחצי קבוע. אי מאחר שהבהמה א' הוא אסור הכל או מותר הכל דהרוב מכריע או מקצת אסור ומקצת מותר. וכן בהנ"ל שהי' קופה של חצי סאה ונפל לתוכו רביע סאה וספק אי תרומה אי תולין. יש כאן חצי סאה דשייך לאוקמי אחזקה שנפל לתוכו חולין ולא נאמר לרביע סאה יש דאין לו חזקה א"כ א"א להתיר מחמת החזקה דהא יש כאן חלק שאין חזקה ואינו ניכר איזהו והוא כדמסקי הפוסקים שם דמה שהי' מותר כו' ואין א' מכריע להב' והיכא דרבו עלייהו היתר שם גם בהנ"ל בטל ברוב אותו המיעוט שאין החזקה ברוב שיש חזקה וממילא מותר אף דצריך מאה וא' מדרבנן. י"ל דזה הרוב הוי כמו רוב דסנהדרין דהא הרוב אומר שאין כאן מיעוט איסור כלל כיון דהרוב מוקמינן אחזקה שנפל חולין לתוכו כנ"ל רק המיעוט אומר להיפוך רוב כזה גם בתרומה מהני. רק בלא רבו י"ל כנ"ל דהא מחצה אין לו חזקה ואינו ניכר ממילא אסור. וא"כ י"ל דעכ"פ לא שייך היתר מצטרף לאיסור כה"ג כיון דלפי מחצה היתר יש חזקה שאין כאן איסור כלל א"כ א"א למחצה היתר זה שיהי' מצטרף לאיסור דהיתר זה הוא היתר בחזקה שאין כאן איסור גם מה שנפל לתוכו רק מטעם כזית כא"פ שפיר חייב דבזה שדנין רק על מה שנפל לתוכו וזה אין לו חזקת היתר ואסור מספק כנ"ל: וא"א כבכא"פ דאורייתא אמאי א' שאני אומר כו'. תמוה כיון דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת א"כ אין ספק דעכ"פ אסור מה"ת גם אי כזית כא"פ לאו דאורייתא שאינו מצטרף כמ"ש רש"י הוא דאין לוקין שאין כאן אכילת כזית אבל ח"ש יש כנ"ל. וצ"ל דכיון דלא מצטרף הן לפירש"י גם איסור לחוד ג"כ לא שייך חזי לאצטרופי באוכל פחות מכזית ויהי' ממילא ח"ש מותר מה"ת. וגם לפי' תוס' משום דמעורב לא מצטרף ג"כ במעורב אינו אסור כלל מה"ת חצי שיעור איסור שיש בתערובתו שאוכל בב"א דהא אכילה זו לא חזי לאיצטרופי דגם שיאכל אח"כ תוך כדי א"פ איסור בעין לא יצטרף עם חצי שיעור שאכל מעורב כיון שהדין דאכילת איסור מעורב אין בו צירוף רק כשאוכל הכזית פעם א'. וא"כ לא חזי לאצטרופי ויהי' מותר מה"ת אכילת ח"ש מעורב עם היתר ודייק שפיר אי כזית כא"פ דאורייתא כנ"ל: וא"כ מיושב ג"כ תמיהת תוספ' מה חילוק בין היתר מצטרף כו'. גם הא ע"כ ברבו ובטל מה"ת ברוב גם אי באכ"פ מה"ת. ולמ"ש הא קי"ל דשיל"מ לא בטיל וכ' הר"ן פ"ב דפסחים דלרמב"ם וש"פ הטעם בחמץ דהוי דשיל"מ ואף אם יהי' אסור מדרבנן מ"מ כיון שהאיסור תורה יש לו היתר אחר הפסח חשיב דשיל"מ ולא בטיל ע"ש. וא"כ אי נימא דכזית כדי א"פ דאורייתא וכששוהה מעט יותר שאין כזית בכא"פ אינו אסור מן התורה כנ"ל א"כ הוי דשיל"מ גמור דכששוהה מעט באכילתו שלא יהי' כזית בכא"פ לא יהי' אסור מה"ת א"כ לר"ל דח"ש מותר מה"ת וככא"פ דאורייתא ממילא אף במינו ורבו וגם ספק דרבנן מ"מ אסור לאכול כשיהי' ס' כזית בכא"פ דבדשיל"מ גם ס' דרבנן לחומרא כנ"ל. וא"כ דעכשיו ניהו דבעינו ס"ל לאביי דמצטרף רק בתערובתו כמ"ש תוס' נימא דכל שאינו כזית בכא"פ מותר מה"ת וכשיש כזית כא"פ אסור מה"ת שוב גם שרבו חולין והוי ס' דרבנן מ"מ למה תנן סתמא שאני אומר כו' ומותר לאכול אף שיהי' כזית כא"פ תרומה בחולין הא הוי דשיל"מ שישהה באכילתו מעט שלא יהי' כזית כא"פ ויהי' מותר מה"ת ואף דמדרבנן יהי' אסור בלי ביטול מ"מ הוי דשיל"מ כנ"ל. ומדויק אמאי אמר שאני אומר כו' דהיינו שמותר כמו חולין כנ"ל. ומיושב דאי כזית כא"פ ל"ד רק היתר מצטרף אין חילוק בין שוהה או לא דאסור מה"ת ושוב במינו בטל כנ"ל: אך יש לדחות דהא משהו הראשון מאיסור שאוכל בתערובות לא הוי דשיל"מ דאין חילוק בין עכשיו לאח"כ יז וא"כ שוב רק אכילה דאח"כ שאוכל בלא שהי' הוי דשיל"מ והא כבר נתבטל משהו ראשון ושוב לא מצטרף עם אכילה דאח"כ ואף דיש לו מתירין וכמו אם אכל חצי זית בתערובות רוב שאל"מ ואח"כ חצי זית בתערובות שיל"מ כנ"ל ושוב נעשה זה אכילה ראשונה ומותר גם אח"כ תוך כא"פ שגם זה לא מצטרף דלא הי' כלל דשיל"מ כיון דלא מצטרף עם אכילת משהו ראשון גם זה אין חילוק בין עכשיו לאח"כ כנ"ל: מ"מ נר' די"ל כנ"ל. דהא קשה דפ"ק דר"ה דף י"ג קי"ל אין בילה ביבש ולא מהני במעורב חדש וישן צובר גורנו לתוכו דנימא לפי ערך ופירש"י דחיישינן דלמא מה שתורם רוב מחדש והשאר רוב מישן ע"ש וא"כ קשה למה יהי' מהני ברבו במינו חולין ותרומה בתבואה בקופות כנ"ל הא אין בילה ודלמא מה שנוטל מעט ואוכל יש בו רוב תרומה והשאר רוב חולין. ואי דנימא כרשב"א דכל שנכנס בכלל הספק מצטרף לבטל. א"כ גם שם קשה מה בכך דאין בילה הא הכל בכלל הספק ובין רוב חדש ובין רוב ישן מותר לתרום רק ספק שמא שוה מצומצם וזה אין לחוש כמ"ש תוס' ע"ש. וכן בכל יבש ביבש דקי"ל דבטל ברוב קשה כנ"ל הא אין בילה: ונראה לע"ד החילוק דדוקא שם דמה שמונח מעורב לא שייך ביטול ברוב דהא ע"ז עצמו הספק אם רוב חדש או רוב ישן א"כ אין כאן הכרעה שהרוב יכריע למיעוט כדי שהמיעוט לא יכריע הרוב שזה הוא הטעם בכל חד בתרי דבטל ונהפך כו' דאם לא יכריע רוב היתר למיעוט להיות היתר אז יכריע מיעוט האיסור להרוב להיות אסור כמוהו ודמי לסנהדרין דבטל דעת המיעוט כנ"ל וא"כ מה"ט כשא"י אם רוב איסור או רוב היתר דב"כ וב"כ יהי' ספק איסור ואין הכרעה שוב לא שייך ביטול ברוב להיות נהפך. וזה כוונת רשב"א בתשו' על השאלה בחתיכה א' מב' חתיכות למה חייב אשם תלוי הא א"א לצמצם והמיעוט בטל והוי ס' אי יש איסור כלל ולא חשיב אקבע והתי' הוא כמ"ש כיון דספק איזה הגדולה ולא יכריע אין ביטול כלל וממילא קבוע אסור. ובחנם נדחק בעל פ"מ ופשוט כמ"ש בעזה"י. וכמו לתוס' חזקה שאינה מבוררת אינו חזקה כמו כן רוב שאינו מבורר. ועוד גרע מחזקה כמ"ש. וא"כ בפול המצרי שצובר גרנו וא"י אם רוב חדש או ישן לא בטל להיות נהפך ועדיין קבוע שהוא כמחצה כיון דלא בטל. ממילא כיון דאין בילה לא מצי תורם שמא זה רוב חדש והשאר רוב ישן דלא שייך כל דפריש מרובא כו' כיון דהוי קבוע כנ"ל. ומה שתורם ונפרש יש ספק שמא רוב ישן או חדש דאין לו עוד צירוף להכריע כנ"ל. משא"כ בכל יבש ביבש אף דומיא דחטין וכה"ג דידוע רוב היתר ממילא בטל המיעוט ושוב אף דאין בילה מ"מ מאחר שבטל אין כאן קבוע ושוב כל דפריש מרובא פריש ואמרינן שזה היתר מה שלקח ושפיר בקופה וקדרות כיון שבטל מה"ת מותר כנ"ל. וא"כ אי כזית בכא"פ מה"ת וכששוהה מותר מה"ת א"כ כמו שהוא התערובות הוי דשיל"מ כנ"ל ולא בטל להיות היתר לאכול ממנו כזית בכא"פ דהא אפשר לאכול בשהי' מועטת שיהי' מותר מה"ת בלא ביטול וא"כ כיון שאינו בטל והוי קבוע שוב אף דכשאוכל ומפריש מה שאוכל אינו שוב דשיל"מ כמ"ש דמשהו ראשון שאוכל א"ל היתר ושוב בטל ואין כאן צירוף. מ"מ שוב כיון דל"ש מרובא פריש דהוי קבוע כנ"ל שוב אין בילה ושמא זה הכל תרומה ופריך שפיר. משא"כ אם אין חילוק בין כזית כא"פ כו'רק משום היתר מצטרף כו' שפיר בטל ברוב ואמרינן שאני אומר כנ"ל וא"ש. והא דלא אמרינן בכל ס' איסור דרבנן שיהי' לחומרא דשיל"מ לאכול מעט מעט לר"ל שלא כא"פ ז"א דלא הוי אכילה כיון שאין צירוף וכל אכילה כזית ול"ש עד שתאכלנו כו' הא לא יאכל כלל. משא"כ בתערובות כנ"ל דשפיר הוי אכילה עם היתר רק שהאיסור יהי' בתוכו מועט כנ"ל: