חדושי הרי"ם סז

טעם שעיקר שנהפך כו' לא הי' כלל כזית כא"פ מה"ת דהממש בטל ברוב באינו מינו כמו מינו והוי כמו טעמו ולא ממשו דאין ליקין. וע"כ רק משום דנהפך כו' וכה"ג שיש טעם מצטרף היתר ואיתעבד כולי' איסור. רק לס"ד לא הוי אמר משום נהפך רק בכה"ג שמעורב ויש בו הטעם מצטרף היתר לאיסור ולוקה בכזית ולא שייך בטול. ומיושב דלא קשה לאביי ממתני' דגם הוא ס"ל ודאי דכזית כא"פ מה"ת גם במעורב אלא היכא דאסור משום טעם כנ"ל. א"ל אין כו' ואמר א"כ אמאי פליגי רבנן עלי' דר"א בכותח. היינו בשלמא לדידי א"ש דבכותח אין טעם רק קיוהא כמ"ש הטור תמ"ב וממילא גם שיש כא"פ בטל. משא"כ לדידך דאף אי טעם אינו כעיקר מ"מ כזית כא"פ אסור פריך אמאי פליגי ומשני דליכא בכותח כזית כו' וכגי' תוס' דלא גרסי אלא מאי ע"ש: ומיושב דפריך מב' קופות כו' דתמהו תוס' הא במינו בטל ברוב ע"ש. ולמ"ש א"ש דהיינו דקשיא ליה אי כזית כא"פ מה"ת אף בלא טעם כעיקר אין חילוק בין מינו לשאינו מינו. וע"כ משום דכשיש טעם היתר מצטרף ולכך במינו בטל כנ"ל. ואח"כ פריך דלמא לטעם כעיקר היינו לא משום מצטרף רק דנהפך ונעשה כולו איסור ומדויק לשון רש"י ע"ש. עוד י"ל דס"ד דאביי משום דהיתר מצטרף כו' מהני לצירוף כביצה ג"כ. וא"כ כזית בכא"פ אי לא לקי רק באוכל כל הכזית המעורב אינו ענין שיצטרף עי"ז לכביצה דלא הטעם צירוף לקי רק היא דחה כד' ר"ח כהן דכשיש כזית כא"פ נהפך כו' ולקי על כזית מתערובות זה ושפיר חשיב להצטרף וע"ז תמה אביי וככא"פ דאורייתא להתחייב על כזית ממנו. ופריך א"ה אמאי פליגי בכותח דלדידי א"ש דפליגי בכזית מהתערובות לר"א לקי דרבי עירובו כו' אבל לדידך לא קיל חמץ מכל איסור. ושני דה"ט דכזית כא"פ לקי בכזית דבחצי שיעור אף שנהפך היתר ה"ל כאיסור דאינו במלקות ואין הנאסר חמור כו' משא"כ כזית כא"פ דלקי כשאוכל הכל כהפך היתר כו' לאיסור חיוב מלקות ללקות על כזית. משא"כ כותח כדמשני דבטלה דעתו כו'. ושוב אינו נהפך ללקות כנ"ל. ופריך ג"כ אח"כ שפיר ממינו ג"כ כיון דס"ל טעם כעיקר לא לקי רק כזית כא"פ כו' נהפך כנ"ל ולמה הא מה דלא בטל באינו מינו הוא משום כיון דנעשה כולו איסור לא שייך בטול כמ"ש רש"י וכיון דמשום הטעם לא לקי הוי כנתערב איסור שיש מלקות באיסור שאין מלקות דהי' בטל לענין חיוב מלקות וממילא ע"כ בלא טעם מורגש נהפך בכזית כא"פ וא"כ גם במינו כנ"ל. לשון רש"י ז"ל משמע דתמה וכזית כא"פ כו' אי בכלל שעורין דהלמ"מ ע"ש. ותמוה הא מפורש במשנה דמצטרף כא"פ. וי"ל דוקא שלא אכל דבר אחר רק חצי זית חלב ותוך כא"פ ג"כ חצי וכה"ג שפיר מצטרף דע"י צירוף זה אכל כזית שהוא דרך אכילת אדם. אבל אכל חצי זית חלב ואח"כ חצי זית שומן ואח"כ חצי זית חלב הכל תוך כא"פ י"ל דלא מצטרף דהא מצטרף עם החצי זית היתר ונעשית אכילה א'. ודומה לזה בזבחים ל"א חצי זית חוץ לזמנו ח"ז חוץ למקומו ח"ז חוץ לזמנו ע"ש א"כ ממילא במעורב אינו מצטרף דהא אכל כזית קודם שאוכל חצי זית הב' של איסור. וזה י"ל כוונת רש"י אי הל"מ בכל שיעור וממילא מצטרף או הטעם דביותר מכא"פ אין דרך אכילה א"כ בהנ"ל י"ל דלא מחייב כנ"ל: או י"ל כוונת רש"י להיפוך דאי משום אין דרך אכילה א"כ במצורף עם היתר יהי' חייב גם ביותר מכדי אכילת פרס דהא אוכל כדרך אכילה וע"כ לומר דמשום שההיתר גורם שיהי' בדרך אכילה ע"כ פטור. א"כ שוב גם במקפה ושום אף שיש כזית כא"פ מ"מ השום לבד אינו דרך אכילה כמ"ש תוס' רק ע"י המקפה ולמה פוסל כנ"ל. ואם הוא משום הל"מ בכל שיעורין לא קשה דשפיר ביותר מכא"פ לא מצטרף מצד עצמו לא משום גורם כנ"ל ולא קשה ממשנה הנ"ל דמצטרף כא"פ דגם לאביי כן ומדויק ל' רש"י ז"ל: עוד י"ל לרש"י ז"ל דס"ל דוקא באוכל מתחלה מעט ע"ד שיאכל עוד וישלים לכזית בזה מצטרף משא"כ בנמלך שאכל חצי זית שלא יאכל עוד ונמלך והשלים אח"כ תוך א"פ י"ל דלא מצטרף כלל כמו לברכה דחשיב נמלך כאכילה אחרת. דבשבת בעביד עקירה והתרו בו שלא יעשה הנחה פטור ממיתה דצריך להיות מזיד והחיוב בכל האיסור וכן בזורק ע"ש: וכן אוכל חצי זית שוגג ואח"כ השלים מזיד דפטור. כן בהנ"ל חצי זית א' שיהי' ע"ד שלא לאכול עוד אינו בכלל חיוב העונש ושוב הוי רק חצי שיעור אח"כ ודמי להא דשבועות כ"ג הפריש קרבן ע"ש א"כ י"ל במשנה כריתות י"ג סתם דמצטרף היינו לכרת או קרבן כיון שהי' באמת דעתו להשלים אבל למלקות הוי תמיד ספק דא"א להתרות שמא הי' מתחלה דעתו שלא לאכול עוד. ואף דאמר שדעתו כו' י"ל דלא מהני כיון דא"א מע"ר דקי"ל ספק א"א הוכיח סופו כו' וממילא י"ל דכה"ג אוכל ח"ש ע"ד שלא להשלים אינו מה"ת כלל דלא חזי לאיצטרופי כנ"ל שיהי' פטור אף שישלים. רק באוכל ח"ש ע"ד לאכול כנ"ל ותמה אביי שפיר על הא דאמר הואיל וזר לוקה הא למלקות לא יצטרף כה"ג גם שהוא כדי א"פ. וא"ש דפריך וכזית כא"פ דאורייתא. הא גם בלי צירוף הוי מה"ת דקי"ל כר"י דח"ש מה"ת והוי לי' למימר וכי לוקין על כא"פ ולמ"ש א"ש דאי לא לקי כנ"ל שוב גם איסור דאורייתא ליכא בלא אכלו ע"ד להשלים דלא חזי לצרף כנ"ל והוצרך לומר זה שאינו מה"ת דשייך א"א מע"ר גם שאמר בשעת אכילה ראשונה דח"ש שדעתו לאכול עוד. דאי כן רשע מה"ת על הח"ש. ואי אין דעתו מותר מה"ת כנ"ל עוד י"ל למה דבש"ס כריתות ט"ו דבעי קצר וקצר לר"א כו' משום דא"א לערב כו' מחלק וחשיב שנים משא"כ קצר כגרוגרות וחזר וקצר כו' כיון דאפשר לערב ב' גרוגרות כא' אינו חייב אלא א' כו' ואינו מחולק אף שעשאן זא"ז ע"ש. כן י"ל בהנ"ל באינו מעורב ואוכל מעט מעט כזית כא"פ שפיר חשיב אכילה א' כיון דהי' אפשר לערב ולאכול כל הכזית בב""א כמו התם בקצר כו'. משא"כ אם מעורב הכזית איסור בג' ביצים היתר דאין בית הבליעה מחזיק יותר מכביצה. וכיון דא"א לערב ולאכול הכזית איסור בב"א שוב מחולקין האכילות ולא מצטרף כלל. ומיושב ג"כ דכה"ג אין ח"ש מה"ת דלא חזי לצירוף כנ"ל כיון שהוא מעורב: גם תוס' נזיר פי' דמעורב מספקא לי' ע"ש רק משמעות דבריהם מצד ביטול והקשו מטעם כעיקר ע"ש. ולהנ"ל א"ש. וגם לתוס' י"ל דשוב גם מה"ת אין איסור כיון דלא מצטרף במעורב. די"ל במעורב בטל חשיבותו ול"ד לבעין וניכר כמ"ש הר"ן בסוכה כמ"ש לעיל וי"ל דאין בזה הלמ"מ להתחייב להצטרף: ב' קופות כו' חולין תרומה כו'. ותמהו תוס' דגם אי היתר מצטרף קשה אמאי תולין. וי"ל פשוט למ"ש תוס' יבמות פ"ב דנוקי אחזקת היתר שלא נאסר החולין ע"ש. וי"ל דהגם דאיתרע החזקה כיון שנפל לתוכו וא"י מה מ"מ מה"ת מוקי אחזקה אף דאיתרע. רק מדרבנן ושוב הוי כרבו דתולין. אך י"ל דלענין האיסור כזית בכא"פ לא שייך החזקה כלל דאין אנו אוסרין כלל החולין ונשארו מותר כחזקתן רק התרומה שנפל באיסורו עומד וע"ז אין חזקה כלל. ונראה דזה כוונת תוס' שם ד"ה שתי קופות שכ' דלא כולי האי אוקי חולין אחזקייהו דמה שנפל בקופה חולין ס' הוא וא"ל חזקת היתר ע"ש. א"כ דייק אביי שפיר דאי משום היתר מצטרף כנ"ל שפיר אוקי החולין אחזקייהו שלא נאסרו בצירופם עם מה שנפל לתוכו כמו שהי' קודם ומה"ת מותר ובדרבנן תולין משא"כ אככא"פ כנ"ל. עוד י"ל גם דנימא דקצת חזקה שייך גם אי נאסר מחמת התערובות איסור. וגם אפשר דמשום היתר מצטרף ג"כ ליכא חזקה דמעולם הי' ראוי' להצטרף לאיסור אף שהוא היתר מ"מ לפי משמעות לשון תוס' יבמות הנ"ל משמע כמו הדין שנסתפקו בתשו' גאונים בתראי הג'מו' העשיל ז"ל ובטל ח"מ בנטל