חדושי הרי"ם סא

יותר ושוב מותר כמ"ש תוס' חולין הנ"נ. רק כיון שאין כתוב בצדה ואינו היתר רק מטעם דחי' א"כ החצי זית שפיר אסור מה"ת דכיון שאינו מקיים המצוה האיסור איסור וחזי לאיצטרופי יהיה אסור. ואף שיהי' דוחה מ"מ איסור הוא ושפיר אסור אף דבצירוף זה יעשה מצוה וידחה מ"מ עכשיו איסור ואסור כנ"ל וא"ש: אך נראה עיקר דכמו דלענין איסור ח"ש אסור מה"ת והיינו שכל האכילה בכלל אכילת האיסור כשיגמר אכילת כזית. כמו כן לענין קיום המצוה עשה דאכילת מצה ג"כ כל אכילת הכזית בכלל המצוה. וממילא היכא דעשה דאכילת מצה דוחה ל"ת אף שאכל חצי זית ג"כ לא עשה איסור מה"ת דכיון דהוא בכלל קיום המצוה אין כאן איסור כיון דרשאי לאכול כל הכזית לקיים העשה. אף שאינו גומר אכילתו ג"כ לא עשה איסור ח"ש דכמו דחזי לאיצטרופי לענין האיסור שהרי' אסור כמו כן חזי לאיצטרופי לענין קיום המצוה כנ"ל: ונראה ראי' ברורה מהא דמס' שבת קל"ג ע"ב בציצין המעכבין את המילה דבעי למימר אומן דלא הילקט ענוש כרת ודחי לימא אנא עבידנא פלגא עבידו אתון פלגא כו' ומסיק כגון דאתא בה"ש דשבת דאמרי לא מספקת כו' דלא ניתן כלל שבת לדחות אז כמ"ש פירש"י ז"ל ע"ש. מבואר דהיכא שהי' פנאי לגמור שאז ניתן לדחות אף שלא גמר המצוה מ"מ אינו ענוש כרת אף דלא עשה המצוה. מ"מ הא עשה מקצת המצוה מה שהי' רשאי אז. ולא נעשה איסור למפרע במה שנא גמר המצוה. א"כ ממילא גם בעשה דוחה ג"כ כנ"ל החצי זית שאכל שהי' אפשר אז לגמור אכילת כזית וניתן לדחות שוב לא עבר גם כשאינו גומר כנ"ל ואף שיש לחלק קצת ג"כ בין הותרה לדחוי' די"ל במילה הותרה מביום ואפילו בשבת והיה אז היתר. משא"כ בדחוי' כשאינו מקיים עבר כנ"ל. וגם הא יש אוסרים שני מוהלים בשבת וע"כ מחלקים דדוקא אינו ענוש כרת אבל איסורא איכא. מ"מ נראה דוקא שם דעשה כל האיסור דחילול שבת והמצוה לא עשה כולה. אבל בחצי שיעור שגם האיסור רק מחמת שהוא בכלל אכילת כזית ועשה מקצת האיסור. והא עשה מקצת המילה ג"כ כנ"ל: עוד נראה לע"ד למאי דקי"ל דאמרינן הואיל ואי מקלעי אורחים חזי להו ויהי' למפרע הבישול בכלל ההיתר שפיר לא עבר אף דלא מקלעי אח"כ. וכן אמר שם בפסחי' פ' א"ע (שם דף מ"ז) הואיל דחזי לדם צפור אף דמחמת דחי' לל"ת ע"ש בתוס' וכן הקשו תוס' שם דמ"ו על מלאכת שבת דנימא הואיל אי מזדמן חולה פקוח נפש כו' ותירצו דלא שכיח ע"ש. ובמה שבידו לכ"ע אמרינן הואיל ע"ש ביצה דכ"א. וא"כ שם בשבת נראה דמה"ת מותר דהא הואיל ואם יגמור וילקט יהיה מותר למפרע מה שעשה שוב אף דאינו גומר כלל ג"כ לא עשה איסור מה"ת כלל מאחר שבידו לגמור. ואמרינן הואיל כנ"ל. וכן בהנ"ל באוכל חצי זית חדש למצה כיון דעשה דוחה ל"ת ואם יגמור אכילת הכזית יהיה למפרע היתר החצי זית שאכל שוב אף שאינו גומר לא עשה איסור מטעם הואיל ואם הי' גומר היה בכלל ההיתר אינו איסור מיד כנ"ל. ולכך שם בשבת כשאין פנאי לגמור שהוא בה"ש דלא שייך הואיל עבר כנ"ל וכן במצה אם סמוך ליום שאין פנאי רק על חצי זית עובר משא"כ כשבידו כנ"ל: ואפשר דגם טעם האיסור בח"ש דחזי לאיצטרופי ג"כ מטעם הואיל. דהואיל אמרינן אף לחומרא ע"ש פסחים ס"ב וממילא מותר לאכול כזית מצומצם דיש ב' צדדים להיתר אי פחות ואי מצומצם כנ"ל: ומנהגינו מיושב שב' מוהלים בשבת עיין במחלוקת ב"י ורמ"א הלכות מילה דלמ"ד דקי"ל הואיל אין איסור כלל כיון שאם יגמור יהי' למפרע בכלל ההיתר כנ"ל אך במילה אמרינן (פסחים ס"ב) דלא אמרינן הואיל דמיקרי מחוסר מעשה טפי מכתישה ע"ש ובתוס'. אך יש לחלק בין גמר המילה לערל לגמרי ע"ש גם היכא דאיכא למיעבד בלא הואיל לא עבדינן בהואיל ע"ש בפסחים פ' א"ע. רק רמ"א כיון שגומר באמת אחר אין איסור. ע"כ לא אמר בש"ס רק היכא שאינו גומר אז מכרת הוא דפטור אבל משמע דאיסור איכא משא"כ כשגומר ע"ש. וממילא אם הירושלמי סבר דלא אמרינן הואיל במה שלא הותר רק מטעם דחי' ע"ש בתוס' ג"כ שפיר החילוק בין כתובה בצידה כו' ואין להאריך: והתוס' ורש"י פירשו דקודם הדיבור מיקרי אין כתובה בצידה. ובפשיטות לא קשה קושיות מהרי"ט דפ"ק דיבמות דבעי למילף ממילה פסח ותמיד ודחי שכן ישנן לפני הדיבור דמשמע דאדרבה ראוי יותר לדחות עשה דלפני הדיבור כו' ע"ש. וי"ל בפשיטות דחזינן יבמות ד' ו' ע"ב תנא דבי ר' ישמעאל וכי יהי' כו' והומת שומע אני בין בשבת בין בחול ומה אני מקיים מחללי' כו' בשאר מלאכות חוץ ממיתת ב"ד כו' או אינו אלא אפי' במב"ד ומה אני מקיים והומת בחול ולא בשבת כו' משמע דהספק גם בשאר עשה ול"ת ג"כ כנ"ל אי אמרה תורה העשה סתם בכל גווני כיון שלא חילקה התורה ומה אני מקיים הלאו שלא במקום מצוה או להיפוך הלאו בכל גווני אפי' במקום מצוה ומה אני מקיים העשה שלא במקום ל"ת. וע"ז ילפינן מכלאים בציצית או מראשו דלהיפוך דעשה דחי לא תעשה. והתורה אמרה העשה בכל גווני. והלאו שלא במקום העשה. ומ"מ דוקא כשא"א לקיים העשה רק ע"י, העברת הלאו. דבלא"ה עדיין כמו בלא העשה שהלאו עומד, במקומו כיון שיקוים העשה בלא"ה. רק דהתורה הקפידה שלא תבטל העשה אף במקום שיצטרך עי"כ לעבור הלאו כנ"ל ולא נאמר הלאו במקום שיצטרך עי"כ שלא לקיים העשה. ולכך אמר הירושלמי דזה דוקא בעשה דלאחר הדיבור אבל עשה דלפני הדיבור ממילא אין ראיה ממה שנאמרה העשה סתם: שהוא אף במקום עבירת הלאו דהא לא היה הלאו כלל ואדרבה י"ל יותר שאח"כ שנאמר הלאו סתם שהוא אף במקום קיום העשה ולא דחי כנ"ל. אבל שם במילה ופסח דאמרה תורה להדיא דדחי שבת ונגמר מיני' שאר עשה שפיר אמרינן להיפוך דיש עדיפות בעש' זו שישנה לפני הדיבור וכשאר פירכא ואמרינן רק עשה כזו דאלימא אמרה תורה דדחי שבת ולא שאר עשה.) אבל באותן שלא נאמר דדחי רק מכלל כלאים בציצית אמרינן להיפוך כנ"ל. דהא באמת ל"ת חמיר מעשה כדאמר ריש יבמות ומ"מ דחי. וע"כ שנאמר כנ"ל דלא נאמר הלאו כו' ויש חילוק: בעזה"י סוגיא דחדש לדינא הנה הרי"ף ורמב"ם ורא"ש ושאר פוסקים פסקו, ולשון הרי"ף ז"ל כאן וקי"ל כר"א דסתם לן תנא כוותי' דתנן החדש אסור מה"ת בכל מקום והערלה הלכה כו'. וכ"ש כתב הרא"ש ז"ל כאן. וסוף פסחים הוסיפו עוד ואסור לן למיכל חדש כו' והביאו הא דרבינא מנחות ד' ס"ח דאמר אמרה לי אם אביך לא הוי אכיל אלא באורתא כו' ע"ש. וכן בתשובות הרא"ש סי' ב' לא הביא סוגיא דמנחות אלא מטעם דהלכה כסתם משנה דערלה וגם ר' ישמעאל ור"ע ס"ל כן ע''ש ותמוה מאוד כמ"ש התוי"ט ובעל פ"י כיון דאיפלגי בהדיא אמוראי בש"ס מנחות שם ר' פפא ורב הונא ברי' דרב יהושע סברי חדש בח"ל לאו דאורייתא. ורבנן דבי ר' אשי אכל בצפרא דשיבסר קסברי חדש בח"ל דאורייתא וריב"ז מדרבנן קאמר וכי תיקון ליום הנף לספיקא לא תיקון והדר מייתי הא דרבינא כו' אלא באורתא דשיבסר דסבר לה כר"י וחייש לספיקא א"כ וכי רוצים הרי"ף והרא"ש להכריע מסברת עצמם בפלוגתא דאמוראי הא ע"כ ר"פ ור"ה לא חיישי מתני' דערלה