חדושי הרי"ם ה

סימן ב ע"ד הבהכ"נ שא"י שהחדרים שבמערב מניחים שם בע"מ חפציהם ושאר דברים שבא לידי זלזול ורוצים טובי העיר במאנ"ה לעשות מהחדרים ע"נ ולפתוח חלונות וסריגים בכותל מערבי של בהכ"נ: הנה טעם דלא לסתור כו' לא שייך כלל דגם דנוטלין קרשים מכותל עדיין בהכ"נ כמקודם. רק משום נותץ אבן כמ"ש רו"מ. ומ"ש מהמרדכי מגילה פ' בני העיר אין ראי' דמפורש שלא נקרא תשמישי קדושה רק מזיק כו' שלא הי' ראוי להעמיד שם ס"ת שיתקלקל. ומשמע דאם הי' תש"ק היה אסור משא"כ נ"ד דהכותל כראוי תש"ק רק החדרים מזיקים. אולם זה ודאי דקלקול כדי לתקן אינו בלא תעשון דאל"כ לא הי' צריך לטעם דפשיעותא לסתור בי כנישתא כו'. וכן מפורש ברמב"ם ז"ל דגבי שמות כתב סתם המוחק כו' המאבד כו' ובנותץ אבן כתב דרך השחתה דוקא ע"ש פ' י"א ה"ח. וכן מוכח מספרי פ' ראה הובא ברש"י ז"ל וכי תעלה על דעתך שישראל נותצין כו' ואי ע"מ לתקן אסור בלאו. איצטריך וע"כ דאינו אסור מה"ת וכן כתב המרדכי מגילה פ' בה"ע דמייתי ספרי מנין לנותץ אבן ממזבח עזרה כו' ולכך אסור לנתוץ דבר מבהכ"נ שדומה למקדש מעט כו'. ואם נתץ ע"מ לבנות שרי דנתיצה זו בנין מיקרי עיי"ש. אולם כיון דמה"ט הוא דשרי לה דחשיב בנין א"כ י"ל כדמחלק הש"ס שבת ל"א ע"ב דסותר ע"מ לבנות במקומו חייב משא"כ ע"מ לבנות שלא במקומו ע"ש ולר"ש צריך שיהיה הבנין יותר טוב מהראשון כמ"ש התוס' שם ודף ק"ו ד"ה חוץ אע"פ שבשעת הקלקול אינו בא התיקון היינו משום שהקלקול גורם תיקון יותר טוב לבסוף ע"ש וכה"ג אינו נקרא מקלקל וכתב המרדכי שפיר דהאי נתיצה בנין הוא כיון שיהי' בנין יותר טוב. משא"כ כשלא יהי' יותר טוב חשיב מקלקל. ותיקון קצת מצוה מבחוץ. הא אפי' תיקון מילה פליגי אי חשיב תיקון ובמילה דוקא דחשיב תיקון גברא ע"ש. וכן בע"ז י"ג ע"ב דמשני אביי התם משום בזיון קדשים. ונשחט כו' ונשוי' גיסטרא כו' ונתצתם כו' לא תעשון כו' ע"ש מפורש דהגם שהוא לצורך מצוה. שייך לא תעשון דנועל דלת שייך ג"כ צער בע"ח. והגם דרבא משני שנויא אחרינא שנראה כמטיל מום. זה התירוץ היא שלא יעשה עיקור אבל אהא דלשוי' גיסטרא ע"כ כתירוץ דאביי: וכן רוב הפוסקים דכללו מוחק אות מהשם עם נותץ כו' ושם לכ"ע אסור כשאין התיקון בשעת הקלקול אף ליפות אח"כ הכתב יותר להב"י יו"ד סי' רע"ו בשם ר"י אלכסנדרי שכ' וליכא למימר דכל מחיקה שהיא לתיקון שרי דהנותץ אבן ממזבח לא מחייב אלא דרך השחתה אבל אם נפגמה שצריך לתיקון אחרת במקומה שרי שכן מצינו בני חשמונאי כו' דהתם שאני דא"א לנו בלא מזבח גם א"א לבנות במקום אחר אבל הכא אפשר לגנוז היריעה ע"ש. וא"כ בנידן דידן אפשר להסיר החדרים לגמרי וכדומה בלי לסתור הכותל. והגם דקצת ראיה כמ"ש רו"מ מהא דיהיב עצה להורדוס הנה לל"ק דתיוהא חזי ודאי אין ראי' ולל"ב י"ל דבהא פליגי אי בלי תיוהא כדי ליפות ולרומם אי שרי רק לל"ב גם כן מ"מ דוקא מזבח ובה"מ דא"א במקום אחר וע"כ כשרוצים להדר מוכרח לסתרו כחילוק הנ"ל. וא"ל א"כ מאי פריך אבי כנישתא הא י"ל כנ"ל דלא קשה אי משום פשיעותא שלא יבנה אדרבה ודאי החשש בבה"מ חמור יותר והוצרך לשנוי' כנ"ל משא"כ על הסתירה אך מהא דלא ליסתור בהכ"נ דלא אמר משום סתירה י"ל ג"כ משום דצריך לבנות במקומו: אמנם ודאי דיש חלוקים בדבר דשאר תיבות בתורה אף דחשיבא גוף הקדושה מ"מ נמחקין עכ"פ לצורך תיקון או ליפות ונטפל לה' לפניו ודאי דחשיב עכ"פ תשמיש קדושה כבית הכנסת ומי יאמר דנמחק. ולכאורה הי' נ"ל למכור הכותל עפ"י זיי"ן טובי העיר במאה"ע דמה חילוק בין למכור כולו או כותל אחד וכיון דפקע קדושתי' יכולים אח"כ לסתור ולבנות חלק מהכותל. אך לכאורה ז"א דדוקא כל בהכ"נ דפקע קדושתי' משא"כ כשמוכרים איזה קרשים וכדומה ניהו דמזה פקע מ"מ איסור נותץ אבן לא פקע דעכ"פ נותץ ממקדש מעט כיון דהנשאר עומד בקדושתו אין בידם להפקיע האיסור וכעין מ"ש הר"ן נדרים פ' השותפין דף מ"ז לחלק בין מה שמפקיע מהשיעבוד ע"ש: אמנם לענ"ד נראה. הנה מהר"מ פדוואה הובא במ"א סס"י קנ"ב כ' הא דאסור לנתוץ דוקא דבר המחובר עיי"ש ותמוה מאוד דהא. מפורש בש"ס ע"ז וגם מכות פ"ג שורף עצי הקדש כו' דעובר בלאו עיי"ש. ונראה לע"ד ברור דהיכי דבטל שמו מה שהי' זה מה"ת גם בתלוש דומיא ואבדתם שמם כו' לא תעשון ולכך שורף וכן לשוי' גיסטרא אסור. אבל נותץ אבן וכה"ג שעדיין לא בטל שמו כלל שהי' מקדם. וזה נלמד רק ממזבחותם תתוצון ומפורש במשנה כלים פ"ה גבי תנור נותץ דנתיצה דוקא בדבר שמחובר לקרקע ובמס' שבת קכ"ה מדלא כתב ישבר ע"ש וגם מפורש שם בחלקו לשנים דהגדול טמא והקטן טהור דהגדול שמו עליו ולא מיקרי נותץ והקטן מיקרי נותץ עיי"ש וממילא דברי הגדולים ברורים דכשנשאר שמו רק נותץ אבן האסור רק מקרא דתתוצון דזה שייך בנותץ אבן דמ"מ אבן זה נקרא נתוץ וזה דוקא במחובר לקרקע וכנ"ל. וא"כ לפע"ד במוכר מקצת כותל עפ"י זטה"ע דפקע ממקצת זה קדושתי' שוב לא שייך האיסור הנ"ל דהא עדיין נשאר שם בהכ"נ כמקודם. רק משום דמה שמכור מהכותל מיקרי נתוץ והא מזה פקע קדושתי' ומותר מה שהוא נתוץ ומה שנשאר בקדושתיה היינו כל בהכ"נ אינו נתוץ כלל כיון דשמו עליו כמקודם כנ"ל וא"כ למ"ש לסתור מקצת בהכ"נ כשבטל שמו אסור גם ע"י מכירה רק כשמכרו כולו אבל כה"ג ליקח קצת מהכותל לצורך איזה מצוה מהני ע"י מכירה. ולרווחא דמילתא יעשו הסריגים ברזל קודם הסתירה דחשיב בנין טוב מקודם כשתחת העצים יביא ברזל ואח"כ לסתור העצים דאין בו צורך עוד. וכן לסתור ע"י עכו"ם דג"כ ספק גבי חסימה בש"ס ב"מ דף צ' אי יש שליחות דהא גורם אין איסור כמפורש בש"ס כנ"ל לא תעשון הא גרמא שרי וכמבואר בר"ן פ' בה"ע דבהכ"נ הוא דרבנן ע"ש. ונידון הגט לע"ד דכשר כשנכתב דמיתקרי הירש יוסף ואין להאריך הנלע"ד כתבתי: סימן ג ע"ד מה שנוהגין בכמה מקומות להביא החמין הטמונים לשבת ע"י קטן מבית האופה כשאין מצוי להם נכרי ורב א' כתב אליך שמחויב אתה להזהיר העם להביא דוקא ע"י נכרי: הנה בש"ס יבמות פ' חרש ד' קי"ד ר"י אירכסו לי' מפתחי דבי מדרשא כו' דבר טלי וטליא כו' וקאמר אלמא קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווים להפרישו לימא מסייע לי' לא יאמר אדם לתינוק הבא לי מפתח כו' אבל מניחו תולש כו' ודחי תולש בעציץ כו' זורק בכרמלית דרבנן כו' ומבואר פשטא דש"ס לכאורה דאף באיסור דרבנן אין מאכילין לקטן בידי' כיון דבריי' בדרבנן ואעפ"כ תני לא יאמר הבא לי כו' ופי' כן הרמב"ם ז"ל סוף ה' מ"א דאף בשבות דרבנן אין מאכילין כו' וכן פסק בש"ע סי' שמ"ג בלי חולק אולם דעת רשב"א ונ"י שם דדוקא לס"ד דקטן מצווין להפרישו ע"כ ברייתא בדרבנן מניחו תולש וע"כ רישא דלא יאמר הבא לי גם באיסור דרבנן אבל למסקנא ולמאי דקי"ל דגם בדאורייתא אין ב"ד מצווים להפרישו ברייתא כפשטא באיסור תורה הא דלא יאמר הכא כו' אבל באיסור דרבנן מאכילין אותו בידים. והביא רשב"א ז"ל ראיות לדבריו ע"ש: