חדושי הרי"ם ד

סימן א ע''ד טלית בת ה' שכתב בש"ע א"ח סי' י' ס"א דחייבת בציצית וב"ח ומ"א פוטרין ע"ש הנה בב"י סי' י' הביא ב' ברייתות דמיעט בעלת ג' ה' ו' כו' ויש פוסקים דסמי חדא מקמי ב' והרא"ש פירש דממעט בבעלת ה' שלא להטיל רק ד' ציצית ע"ש. ודוחק דהא דומיא דבעלת ג' נקט דמשמע דפטור ה' ו' כמו ג'. ונלענ"ד ליישב בעזה"י דפלוגתא דת"ק ור"י אי ד' ציצית חדא מצוה ומעכבין ולר"י ד' מצות ואמר בעלת ה' א"ב ופרש"י ז"ל דלת"ק מטיל רק ד' ולר"י מטיל בכל כנף כיון דכל חדא מצוה באפי נפשה ע"ש. ולע"ד די"ל הפירוש דהא אמרה תורה ד' ציצית על ד' כנפות. וממילא בשלמא לת"ק דאין המצוה על כל כנף רק שיטיל ד' על ד' כנפות חדא מצוה ממילא גם בעלת ה' ו' מקיים שמטיל בד' ד' ציצית וכנ"ל אבל לר"י דכל חדא מצוה בפ"ע שוב לא יהיה סגי בבעלת ה' ד' ציצית רק ה' או ו' ושוב לגמרי פטורה דהא אמרה תורה רק ד' ולא ה' מצות בטלית. דבשלמא אי חד מצוה החילוק בין בעלת שלש דאין כאן מה לקיים דלא למעבד פלגא דמצוה כדאמר הש"ס סוף סוכה על תקיעה תרועה ע"ש אבל בעלת ה' אפשר לקיים כל המצוה משא"כ לר"י גם ב"ג אפשר לקיים בכל כנף ואעפ"כ אמרה תורה דוקא ד' מצות ממילא אימעוט ה' כמו ג' כנ"ל: וא"כ מיושב דספרי ר"י הוא וממעט שפיר ה' כמו ג' משא"כ למה דקי"ל כת"ק כנ"ל וא"ש. ותי' הרא"ש ז"ל תמוה דבש"ס זבחים י"ח מבואר להדיא דפליגי דלחד ברייתא פטור בעלת ה' ולדבריו ל"פ רק דחייב בד'. ואי פ' כמ"ד דחייבת א"צ לפרש כנ"ל רק דספרי כהך מ"ד דפוטר ע"ש. שוב מצאתי בבה"ז שעמד בזה ונשאר בקושיא. וזהו שציין מ"א עיין בה"ז. והוא תימה רבה על הרא"ש. ולזאת מסכים מ"א שהוא ספק: ובמ"ש אפשר ליישב דעת הרא"ש ז"ל דשם בזבחים אמר בס"ד תנאי הוא אפלוגתא דרב ושמואל גבי מרושלין כו' אי כמאן דאיתא כו'. ובמנחות סוף פרק הקומץ אמר שמואל הלכה כר"י דד' מצות הן ואם כן לר"י ע"כ או דבעלת ה' חייב ה' ציצית כמ"ש רש"י או דפטור לגמרי כבעלת ג' כמ"ש. ולכך לשמואל מפרש תרווייהו אליבא דר"י דפסק כותיה וע"כ מפרש הפלוגתא לס"ד או דאותן היותר על ד' כנפות כמה דליתא שהוא ברוחב יותר מהראוי לדרך בגד כמו מרושלין כדאמר התם וממילא אין כאן רק ד' כנפות וחייב או כמאן דאיתא והוי בעלת ה' והוי כבעלת ג' לר"י דפטורה כמ"ש כיון דחשיב כבגד אחר שאינו בת ד' כנ"ל. ומשני ש"ה דכתיב אשר תכסה כו' ומרבי לחייב גם לר"י ובאמת חייב. ב"ה ו' בכל כפרש"י לר"י. ואידך ס"ל לכסות וסומא וממילא לא איתרבי ושוב פטור לגמרי לר"י כנ"ל. משא"כ לדידן דפסיק הש"ס שם ולית הלכתא כר"י דלא וכשמואל רק ד' מצוה א' ממילא איתרבי מאשר תכסה רק להטיל ד' ציצית בבעלת ה' כנ"ל ושוב לא קשיין הברייתות להדדי כמ"ש הרא"ש ז"ל דפי' הברייתא הממעט בעלת ה' הוא רק מן ה' ציצית כנ"ל: שוב נראה לע"ד די"ל כפשטי' דתמוה ג"כ שינוי הגרסאות דבזבחים שם אמר ואידך אשר לא דריש ומרבי כסות סומא לא בעלת ה' ובמנחות מ"ג ע"ב אמר להיפוך ע"ש דר"ש דריש מאשר כו' עוד קשה דאמר מרושלין שלא סלקן תנאי הוא כו' והי' קשה דרב ושמואל כתנאי. ומסיק דכמה דאיתא לכ"ע וש"ה דכ' אשר תכסה כו' וא"כ קשה דשמואל דלא כמאן. וע"כ דהש"ס משני רק לרב דקי"ל כותי' דמרושלין כמה דאיתא דליהוי ככ"ע והי' ראוי לפטור בעלת ה' לגמרי רק מאשר תכסה ריבה כנ"ל. ולשמואל נשאר כתנאי וסבר (שו"ת) כברייתא המחייבת בעלת ה' דכמאן דליתא כיון דס"ל מרושלין כשרין ע"כ לא ס"ל מאשר תכסה רק דפליגי אי כמאן דאיתא או ניחא כו' דכיון דכמאן דליתא פשוט שחייבת בד' ציצית כמרושלין הנ"ל ע"ש. רק לרב משני כנ"ל. מאשר תכסה. ולכך לס"ד דפליגי אי כאיתא כו' או לא הי' הפירוש אי חייבת או פטורה לגמרי אי חשיב בגד שאינו ד' רק כמו ג' או לא ושפיר נקיט דפליגי אי פטורה כו' ועלה משני דכ"ע כמאן דאיתא רק ש"ה דכ' אשר תכסה ורבי קרא לחייב בעלת ה' ושוב יש לומר דלא פליגי הברייתות כלל כדברי הרא"ש ז"ל דברייתא הממעט בעלת ה' הוא מה' דלא הוזכר רק מיעוט לא בג' ולא בה' היינו שיהי' ד' ולא ג' ולא ה' וברייתא המחייבת הוא מאשר תכסה שתהיה חייבת בד'. והא דפריך ואידך היינו לשמואל דמרושלין כשרין וע"כ כתנאי והפוטרת פוטרת לגמרי דא"א לומר כפי' הרא"ש ז"ל דנ"ל תרווייהו מאשר תכסה דא"כ ס"ל כמאן דאיתא וע"כ כנ"ל א"כ ל"ל אשר תכסה ואמר לרבות כסות סומא כו' ואידך היינו לרב כו' ואידך היינו לשמואל אשר לא דריש כו' מה שאין כן לרב דקי"ל כותיה אמר שפיר במנחות להיפוך דלכ"ע בעלת ה' חייבת בד' ציצית ולא קשה תמיהת תוס' שם במנחות ע"ש ומיושב דברי הרא"ש בעזה"י עכ"ז כיון דר"א ממיץ פוטר וכן ראיתי ברוקח שכ' קבלתי ממורי מר"א ממיץ כו' דבעלת ה' פטורה ע"ש. ונראה שדבריהם נובעים מר"ת רבו שהתוס' מנחות מ"ג ע"ב כ' דר"ת לא גריס דא"כ כולהו מרבי בעלת ה' ופ"ב דזבחים תניא ולא ג' ולא ה' כו' ומוקי לה כר"ש ע"ש וא"כ לדידי' כיון שקי"ל כר"ש פטור בעלת ה': ומה שתוס' כ' שם על דברי ר"ת ומיהו ע"כ צ"ל דג' תנאי הוי ואליבא דר"ש פליגי התם דהא קי"ל הלכה כר"ש כו' וקי"ל דבעלת ה' חייבת כדאמר לעיל ה"מ דבצרי' לגלימי' לא עביד ול"כ דשוי' בעלת ה' ואנן כמאן כו' אלא ע"כ כו' ע"ש ושפיר גרס רי' וזה כ' שאר בעלי תוס' לדחות ד' ר"ת שחשבו הך דבצרי כפרש"י ז"ל ושפיר הוכיחו כנ"ל אבל ר"ת ז"ל דלא גריס ע"כ לא ס"ל כדבריהם רק הפי' כר"א ממיץ דהך דבצרי אדרבא הפי' לא עביד כלום לחייבו בציצית דשוי' בעלת ה' דפטורה ובאמת קי"ל כר"ש וברור לע"ד. וכיון דתלתא תקיפי קמאי ס"ל לפטור ר"ת ורא"מ ורוקח ודאי דיש לחוש לדבריהם ז"ל ופשט הלשון מוכח כן ולהכי דייק ר"ת להביא כל הלשון ולא ב"ג ולא ב"ה ולאפוקי מפי' הרא"ש דמשמע דשוה המיעוט ב"ה כמו ב"ג דפטור לגמרי וגם בהא דבצרי כו' לפרש"י קשה מה קמ"ל כיון דהוא ב"ה ודאי חייבת לדידהו כאילו מתחלה הי' ה' ולרא"מ מיירי במרושלין שאינו ראוי ופטור דקי"ל שם בלא סלקן דפסול ע"ש. ובצרי' במה שחתך באלכסון שיהי' ראוי מ"מ פטור דשוי' ב"ה וס"ד דעומד לשוי' בעלת ד' כמו חייטי' קמ"ל דפטור וכ"ש אם נעשית מתחילה בעלת ה' שהבגד כך הוא. ולשאר פ' צ"ל דקמ"ל אף שקלקל הבגד במה דבצרי' מ"מ חייבת דשווי' ב"ה כנ"ל. עכ"פ מ"ש ב"י בשם מהרי"ק דדעת יחיד הוא ואין לחוש ע"ש הרי מהרי"ק הי' סבור שרק ר' שמחה יחיד מדלא הביא כלל הרא"מ וגם כוונתו שם לחומרא ע"ש אבל מאחר דרא"מ ורוקח וגם דעת ר"ת מראין כן ודאי דיש לחוש לחומרא כמ"ש ב"ח ומ"א וממילא אם הי' ב"ה ועשה ד' ציצית ואח"כ חתכו ונעשה ב"ד יש לחוש דהוי תולמ"ה וצריך להתיר הציצית ולחזור ולעשותן כמו ב"ג ועשאו ד' כנ"ל: מ"ש מ"א ב"ה אין לעשות היינו לקיים מצות ציצית דללבוש ממ"נ מותר רק ס' ברכה הוי ואי מברך על טלית אחר י"ל דמותר ללבוש גם ב"ה. ובלא טלית אחר אפשר דאסור אף דלקמן בטומטום כו' מותר ללבוש בלי ברכה י"ל דאל"כ לא יקיים לעולם מצות ציצית. וגם דהוי ס' השקול וס"ד לקולא משא"כ בעלת ה' דלרוב הפוסקים מחויב לברך ומ"מ יש חשש איסור ללבוש בלי ברכה: