חדושי הרי"ם קנה

חריף על שם גאלדא שנגזר מזהב שבדורות הקודמים הי' נקרא זהב גולד הי' כותבין גולדא ועתה שנקרא גאלד כותבין גאלדא. ופסק דאם כתב גולדא אם ניסת תצא ע"ש וכ"כ הב"ש לכתוב בפולין גאלדא ע"ש. או שהב"ש העתיק שמות ספרדים ששם נקראין כן ואפשר הפ' בדגש. ובעהמ"ח ג"ת הי' שמו ר' עזרי' פיגו. ויגיד עליו ריעו שאר השמות שם פיגו פירגו פראנקי כו' שכולם שמות ספרדי ומה שלא הזכיר שם פיגא שבמדינתינו אולי לא הי' נקראים אז בשם זה. והלא בס"ג של רש"ל ולבוש ונ"ש לא נזכר ג"כ. וגם שם פיגו ופירגו וכו' לא הזכירו כלל. והם היו במדינתינו. גם מזה ראיה שהן שמות ספרדים. וכי אין חסרים כמה שמות בב"ש הרגילים עתה. שם פסח הרגיל לא הוזכר וכדומה הרבה וכי יש לבנות יסוד על זה להכחיש המורגש בפי כל ולומר שעיקר הנחתו בוי"ו ואף אם הי' נודע לנו כן שעיקר הנחתו בוי"ו. ג"כ יש לכתוב באלף מאחר שנשתקע והוא שם לעז ואין קוראין ולא חותמין כן כמו בשם גאלדא הנ"ל. וכמו שהוכיח מהרי"ט מהא דתלת דאישתני בבל בורסיף נ"מ לגיטי נשים ע"ש ובוודאי שכל מסדר גיטין כותבין באלף בסוף וכן ראוי: אך לענין דיעבד שכ' הג' מהר"ז שפסול וגיסו הרב שיחי' כ' לא מיבעיא לשיטת מהריב"ל אין פסול כלל בשינוי היכא דליכא ב' שמות כמו בגרשון גרשם עכ"ל ולא ידעתי למה פשיטא ליה הא מבואר במהריב"ל ח"א סי' כ"א בשם מתתיא שכ' באלף בסוף והביא דברי ת"ה הנ"ל דכ' דגרשון גרשם ל"ד ליצחק חקין דלא שייך לעשות גרשון כינוי לגרשום כיון דהאי שם כתוב והאי שם כתוב. ודייק מהריב"ל הא קמן כי אלו לא נמצא בתורה רק שם גרשום לבד והי' כתוב בגט גרשון היינו אומרים כי גרשון כינוי לגרשום אף שיש שינוי המורגש וכ"ש בנ"ד שאות ה' וא' הם מאותיות הנח והנעלם ואין היכירא במבטא מתתי' בה' ובין מתתי' בא' דפשיטא כיון שלא נכתבו בתורה ב' השמות דאין לפסול זה הגט בדיעבד ואף לכתחילה אם יהיה שעת הדחק שהבעל בארץ רחוקה עכ"ל. וכוונתו פשוטה כמ"ש ת"ה דחשבינן שם הכתוב בתורה לשם הקודש ושם גרשון אלו לא הי' כתוב הוי חשבינן ליה כינוי ורק מטעם דשניהם כתובין לא חשיב כינוי א"כ גם בשם מתתי' דמצינו כ' רק בה' ובאלף אינו כ' בשום מקום חשיב כינוי לשם מתתי' בה' שהוא שם הקודש כנ"ל: אבל בשניהם שמות לע"ז כמו פיגא ופיגו איך שייך שזה כינוי לזה כמו בשניהם כתובים שאין א' כינוי לשני כן בשניהם אינם כתובין. ומ"ש הב"ש היכא דליכא שתי שמות היינו שאין שניהם כתובים רק א' ממילא הוי השני כינוי. אבל לא בשניהם אינם כתובין. וזה פשוט למעיין במהריב"ל וב"ש בשם מתתי' ע"ש. והרי מהריב"ל עצמו ח"א סי' כ"ט בשם גווי' בלא י' וכתב גיווי' בי' כתב קרוב אני לומר דאפילו ניסת תצא ולא ס"ל שיהיה גיווי' כינוי לגווי' כמ"ש הרב נ"י. וכן ח"ג סי' ט' פאלומבא שחיסר הא' אחר הפ' שהוא במקום נקודת הפתח ורצה ג"כ להחמיר ומסיק להכשיר משום דגם בלי ניקוד ע"כ לקרותו בא' מה' נקודות והביא הרשד"ם שאם כ' טנס במקום טונס פסול ומחלקים דהא' שבמקום פתח דרך לחסר לפעמים משא"כ ו' שבמקום נקודה אין דרך לחסר: והגם שהגט פשוט היה סבור ג"כ במהריב"ל דליכא ב' שמות היינו שאין כאן ב' שמות והקשה עליו מהא דנפאתא ותפאתא שהוכיח ראיה דאף שינוי בטעות פסול ע"ש אבל באמת פשוט במהריב"ל כמ"ש שמוכח כן בכמה דוכתי בדבריו: ומ"ש עוד הרב נ"י ואפילו לב"ש דמחמיר היינו דוקא היכא שיש שינוי ידוע שלא נכתב בגט כפי חתימתו אבל כ"ז שאינו מבורר השינוי כשר עכ"פ בדיעבד אפילו השינוי ניכר קצת במבטא כמו בשם יהודא שכ' אלף באמצע התיבה אף שרחוק לתלות חתימתו בטעות עכ"ל. ולא ידעתי מה הלא דברי ב"ש סובבים רק ע"ז בשביל דשם יהודא כ' בתורה ויאודה אינו כתוב הוי יאודה כינוי לשם יהודא הכתוב ואף שהוא שינוי קצת הוי כיצחק תקין. וגם בזה הא באות ו' כ' מיהו אם חתם באלף אחר הי' וכ' בגט בלא אלף י"ל דהוי שינוי השם שיש שינוי במבטא ע"ש גם שאינו ניכר כ"כ: גם מ"ש שהברה שבסוף התיבה אינו ניכר כ"כ אם נוטה לקמץ או חוריק או סגול ומלאפום כו' ואותיות אהו"י הם מאותיות המתחלפים עכ"ל. ג"כ אינו מובן כלל. וכי דנין על חילוף האות ו' שבמקום א' הלא דנין על הגימול שנקראת בחולם או מלאפום ואין ענין אותיות מתחלפות לכאן. שזה שינוי המורגש. ומ"ש שאינו ניכר אינו כן שוודאי ניכר שאין בחולם או מלאפום. ומהרח"ש בתשובה סי' ג' בא' שהי' שמו וכינויו שלמה טראנטו וכתב שלמה טראנטה כיון שכינוי נקרא בחולם וחסר כ' אפילו ניסת תצא. ומהרי"ט שמכשיר כתב הטעם שהשינוי בא מחמת לשון ערב שכל מלה שהוא בחולם כותבין ה' בסוף במקום ו' כמו בכ' לגפן עירה כו' סותה. הובא בס' ג"פ סי' קכ"ה ס"ק פ"ב. וגם בכה"ג שניכר ממקום הכתיבה כ' הג"פ דע"כ לא הכשיר מהרי"ט רק בכינוי שם אב אבל לא בשמם כמבואר בשם אריני'. וכן מסיק בס' ג"פ סי' קכ"ח ס"ק ג' דחסרון אל"ף במקום פתח לא קפדי אבל ו' י' בלשון לעז קפדי ביה והוא ג"כ ממהריב"ל עיין שם וכן במרדכי פ' המגרש בשם ריצב"א בורייש ובאורייש שמכשיר רק משום שבא מארץ הגר וידוע ששם כותבין כן והביאו ר"מ בתשובה על ליפאנטו וכ' ליפאנט נחסר הו' לניקוד שפסול ע"ש. ודייק ממרדכי הנ"ל שא' אין הברתה ניכרת כלל ואינו שינוי המורגש גם לא היתה עיר אחרת נקראת בשם בוריש ואעפ"כ היה פוסלו משום שינה שם עירו כו' ואפילו שבא מארץ הגר לא סמך על דעתו עד יבאו דברי רשב"א כו' ק"ו בנידן דידן כו' ע"ש וכן תאנים במקום טנם פסל רא"מ בשביל תוספות ו' שיקרא בחוריק ע"ש במקום פתח כו': וכן משמע להדיא לשון הרמ"א בש"ע סי' קכ"ט סי' ל"ד על שמות הנשים שבלשה"ק בה' לבסוף ובלעז באלף בסוף כ' מיהו אם שינה וכ' ה' במקום א' כשר ע"ש מוכח דוקא ה' במקום א' שאין שום חילוק והרגש בין א' בסוף ובין ה'. דהא הוצרכו לראיה מר' אדא בר אהבה וע"כ שא"א להבחין. משא"כ ו' או י' בסוף שניכר הוי שינוי ממש אפילו דיעבד. ומהתימה שלא הזכיר הרב נ"י דברי רמ"א כלל וגם ע"ז ה' במקום א' כ' הב"ש ס"ק נ' וכ"ז איירי אם א"י איך היה חותם אבל אם שינה ממה שהיה חותם י"ל דהוי שינוי שם ע"ש וקאי אדיעבד וכ"ש בשינוי זה שהוא שינוי ממה שחותמין ומה שנקראת בפי כל. ומה שהביא הרב נ"י משם ליבקא כו' ג"כ א"י הלא כ' הב"ש שם דוקא כשא"י שמה אבל בידוע פסול אפילו בדיעבד. ולא נמצא מקום מדברי ב"ש להכשיר כה"ג. רק אם יאמר שאין זה שינוי ממה שקורין וזה רחוק מן הדעת. שחולם או מלאפום דרך להדגיש שניכר לכל. ורק מ"ש שבמדינתינו שהוא מקום הכתיבה ונתינה לא נמצא ב' שמות מובדלות בשם פיגא בין קמץ ומלאפום מילתא דפשיטא דאזלינן בזה רק בתר מקום כתיבה ונתינה ומה בכך שנמצא במקום אחר כו'. דבריו הן דברי מהרשד"ם שסובר. דאין שינוי פוסל רק ביש שם אחר כזה אבל לא בטעות שאין נמצא שם כזה וניכר שהוא טעות ע"ש. וקשה לסמוך ע"ז שמבואר ברא"מ להיפוך מדברי רש"י גיטין ס"ג בהא דנפאתה שפי' כך שמה ועל תפאת טעו ע"ש. וכן בשאר הפוסקים לא סמכו עלי' בזה כלל ואין לומר דבר כזה בני