חדושי הרי"ם קנ

בשלמא ראי אף שלא הי' בב"א מ"מ כיון שהגידו בב"א הוי י"ל. אבל כשלא הגידו בב"א פסול משום עשאאי"ל והוצרך להשמיענו דאעפ"כ כשר וע"כ כמ"ש דלא אמר רק לענין גוף הדין וממילא כשר עכשיו מדרבנן ועל גוף הדין אמר שפיר לזו הוצרכנו. עוד אפי' אי יהיבנא לי' סברתו דלא בעינן בממון עשאי"ל מ"מ כיון שכתב בעצמו שם דעדים הקרובים לדיינים פסולים כיון דילפינן ממשפט אחד וכיון דבד"נ פסול משום עשאאי"ל ממילא גם בממון פסול משום משפט א' אף דלא בעינן י"ל. וא"כ למה פסק בא"י בחקירות כשר משום דלא בעינן בממון עשאאי"ל מ"מ כיון דבנפשות פסול כשאמרו א"י בחקירות משום הזמה ממילא בממון פסול עכ"פ מטעם משפט א' אף דלא בעינן י"ל ואף דהכשירה תורה שומעין דבריו כו' דלא לבעי י"ל אבל מ"מ זה לא מצינו שהכשיר בא"י החקירות וממילא פסול כמו עדים קרובים כו' ואין טעם לחלק: עוד כתב שם מחבר הנ"ל ובעודו כו' נתעורר לי תימה רבתי דהא ודאי מה דילפינן משפט א' כו' אין הכוונה ע"ש עד סופו. ותמהני איך נעלם ממנו דברי תוס' כמ"ש סנהדרין ב' ע"ב שהקשו קושיא הנ"ל וכ' שלא כדבריו עי"ש. ובל"ז עיין בשיטה מקובצת ב"ק מבואר שם להדיא בשם הרמ"ה פ' מרובה דמדאורייתא פסול גם בממון עשאאי"ל ע"ש. ואין להאריך יותר כיון שאין כל כך ענין לנידן דידן שבל"ז אין עדים כשרים: ועוד כאן הוי כאומר אני זניתי עם אשתך שכ' הרשב"א דלא שייך פלגינן דיבורי' בכה"ג ואף שרב הנ"ל בס' נוב"י סי' הנ"ל האריך לדחות דברי הרשב"א מהלכה ודחה ראיות הרשב"א שהוכיח מדלא נקט אני רבעתי את פלוני ודחה דהא ר"י מחלק בין לאונסו ובאני רבעתי לא משכחת לאונסו דאין קישוי כו'. ואין דבריו נכונים דהרשב"א ז"ל בעצמו כתב שם אכתי לפלוג ולימא לא לרצונו ולא לאונסו וכגון שנתקשה לאשתו והדביקוה עלי' לא היא דבדבר רחוק כזה לא פלגינן דיבורי' עי"ש. וע"כ באמת משכחת לה לאונסו רק דלא פלגינן בכה"ג אבל ר"י הוי מצי למינקט שפיר לאונסו בכה"ג דאמר בפירוש רבעתי בכה"ג כנ"ל וראיות הרשב"א נכונה כנ"ל: שוב מצאתי בנוב"י מ"ת אה"ע סי' ע"ז דף ס"ח שגדולים הקשו עליו הנ"ל והשיב ששגג שגיאה גדולה דהא עיקר מילתא דר"י הוא לאשמועינן דלא כרבא דלא פלגינן דיבורי' ואם הי' נקיט רבעתי לא הי' רבותא כלל דהא גם רבא מודה דבכה"ג לא פלגינן דיבורי' דלא שכיח עכ"ד עי"ש ולע"ד במכ"ת בהתאמצו להעמיד דבריו נגד הרשב"א טעה טעות גדול בפשיטות דהא ראיות הרשב"א הוא אי נימא דגם באומר אני זניתי כו' פלגינן כו' והיינו שזינתה עם אחר א"כ קשה שפיר ליתני אני רבעתי ולר"י לאונסו נאמן והיינו לאונסו כמ"ש הרשב"א שנתקשה כו' ולרצונו אינו נאמן ושפיר רבותא דלא כרבא דלרבא כה"ג שפיר נאמן דניהו דלא פלגינן דיבורי' דל"ש שנתקשה כו' אבל מ"מ פלגינן דיבורי' שהוא לא רבעו רק אחר כיון דנימא דגם באני זניתי פלגינן כו' והוכיח הרשב"א שפיר דבכה"ג לא פלגינן כו' ושוב לא קשה דלינקוט אני רבעתי דהא בכה"ג לא פלגינן כו' רק דליפלוג שהי' לאונסו שנתקשה לאשתו וזה לא אמרינן דלא שכיח אבל אי נימא דגם באני זניתי פלגינן שפיר מצי למיתני כנ"ל. והוא הרכיב דברי הרשב"א מה שכתב לסברתו אליבא דאמת עם דבריו לפי הס"ד דנימא פלגינן כו' גם באני זניתי כו' ע"ש כי ראיות הרשב"א ז"ל נכונה כנ"ל: אך מ"ש שם בהג"ה דיבר נכונה דדברי הרשב"א אינם רק בלשון הקודש שאומר זניתי ושוב אי אפשר למיפלג דיבורי' אבל בלשון אשכנז שאומר איך האב מזנה גוועזין עם האשה שייך שפיר למיפלג דאף שמסלקין איך האב נשאר מזנה גוועזין כו' וסגי כנ"ל: ועוד דנתקבל שלא בפני בע"ד ואף להפוסקים דמהני בעידי זנות שלא בפני בע"ד משום דהיא לאפרושי מאיסורא מ"מ נראה די"ל כאן דלא מהני דהא לא ידעו החקירות רק הפוסקים דמהני הוא משום דאיכא הפסד כתובה וכד"מ דמיא וכאן כיון דלענין הפסד כתובה אינו מועיל עדותן דהא הי' שלא בפניו ולענין ממון לא מהני רק שיועיל לענין איסור לחוד ושוב לענין זה בעינן דו"ח וממ"נ אינו מועיל כנ"ל: מכל הני טעמי נראה פשוט דאין לאוסרה חדא אף אם הי' עידי כיעור כשרים ג"כ יש פוסקים דבעידי כיעור וקלא דלא פסיק גם כן אין מוציאין ואין להוציא אשה מבעלה נגד רבוותא. ועוד דלא ידעו החקירות ולהרבה פוסקים בטל. ועוד שנתקבל שלא בפניהם. ומכ"ש כאן שאין צריכין לכל זה שעידי כיעור הם נשים ופסולים והאשה מכחשת וע"א בהכחשה ודאי לאו כלום והבעל אינו מאמין כלל. ואף שרוב הדברים הם לפילפולא כי הדבר פשוט שלא לאוסרה מ"מ בקשתי למחול ויקח פנאי להשיבני דבר. וה' יתן לכם חיים טובים ושלום וכל טוב כנפשו ונפש בנו המצפה לטובתכם הק' יצחק מאיר בהרב מור"י יצ"ו: הלכות גטין סימן ל השאלה לא מצאתי הנה נראה דהוא הדין שבפ' השולח ב"א הבאים משם לכאן יוסף ק"ל יוחנן כו' ופי' הרא"ש שכן דרך ב"א הגולים ממקומם מ"מ או מרדין שמשנים שמם כו'. ואעפ"כ דוקא באיתחזיק ב' שמו' כו' אבל היכא דלא איתחזיק כשר בדיעבד כמ"ש תוס' והר"ן וש"פ ובש"ע קכ"ט סי' י"ב אם לא כ' אלא שם שיש לו במקום כו' כשר. אולם י"ל דדוקא שהוחזק ל' יום במקום הזה בשם א' דלשון רש"י ז"ל והוא דאיתחזיק כו' ואפילו נודע כו' שאין לנו אלא שם שקרא הוא לעצמו בפנינו והוחזק בו ע"ש וכן לשון הרא"ש ז"ל דמשמע דוקא הוחזק. אולם ז"א דודאי ליחשב שם הב' ג"כ קבוע צריך הוחזק. אבל כשכבר הוחזק ל' יום בשם הב' חשיב שיש לו ב' שמות וכשיצא למקום א' וגירש כשר באיזה שם שמחזיק עצמו בפני הב"ד. דלישנא דברייתא יצא למקום א' משמע קצת אף שלא הוחזק ל' יום בשם א' וכן מלשון רש"י ז"ל דלעיל על לא איתחזיק ב' שמות פי' שקרא כו' והוחזק בו. וכאן על יצא למקום א' פי' משום דבאותו מקום לא הי' מוחזקין שיהי' לו ב' שמות ולא פי' שהי' מוחזק שיש לו רק שם א' מ"מ אין זה דיוק כ"כ. ולשון הש"ע והוא ואשתו במקום שאין מכירין בו אלא בשם א' משמע שבשם א' ניכר שדר שם והוחזק ל' יום בשם זה כשר כיון דשם הב' א"י אבל כשהולך למקום אחר לגרש כיון דלא חשיב נשתקע שם הראשון כדמוכח בש"ס שם דאל"ה ביוסי וקרי לי' יוחנן סגי ביוחנן לרוב הפוסקים דנשתקע כ' רק שם הב' וע"כ כיון דבעיר האחרת לא נשתקע כלל רק שאינו שם לא חשיב נשתקע ודוקא באותו מקום עצמו