חדושי הרי"ם קנא

שנשתקע כנ''ל. וא''כ כיון דלא הוחזק כחן בשום שם י"ל דלא מהני גם דיעבד מה שרוצה לגרש בשם זה לחוד די"ל שם הלידה יותר עיקר מן השם שהוחזק בעיר א' כיון שגם זה לא חשיב נשתקע במקומו. והוי כ"כ שם טפל לחוד. והגם שמסתימת הפוסקים משמע דאין חילוק דא"כ למה כ' תוס' וש"פ מן התוספתא דמשמע מקום כ' עיקר למשנתינו והגמ' דמ"נ עיקר. והא מ"ל במשנה דמפ' יוסף כו' דשם מקום הנתינה שם הלידה שהי' לו תמיד לכך חשיב עיקר משא"כ בתוס' שיש לו ב"ש ושניהם מלידה י"ל מ"כ עיקר. וע"כ דאין חילוק וכן בתשו' צ"צ סי' ק"ח. כ' אברהם דמתקרי כו' אותו שם ששינה א"ע במקום נתינה אף שחזר להקרא בשם הלידה ע"ש בהסכמת הג' מו' העשיל זצ"ל ואיך למדו מגמ' הנ"ל על ששם מ"כ שם הלידה לכתוב שם מ"נ לעיקר. וע"כ דלא מחלק בהכי. רק מ"מ ניהו דתרווייהו שוים שם זה במקום זה ושם אחר במקום אחר. מ"מ אינו מבואר בהלך לגרש למקום ג' עם אשתו לגרש שיהי' מהני אם גירש בשם א' שבעיר א' כיון שלא הוחזק כאן בשום שם מנ"ל שיועיל מה שאומר או מעידים ששמו כן בעיר א' מאחר שבעיר אחרת יש לו שם אחר ואפשר דגרע מכ' שם טפל דעכ"פ ניכר במקום הנתינה בשם זה ג"כ משא"כ בהנ"ל. ולשון הגמ' יצא למקום אחר גם אם משמע בלא הוחזק מ"ל דלבדו יצא ושולח לאשתו שביהודה בשם דשם דשפיר מהני כיון דכ' שם מ"נ ובמ"כ לא איתחזיק שם אחר משא"כ כשמקום כ' ונתינה במקום דלא הוחזק בשום שם. המפ' הוא ואשתו יצאו י"ל בהוחזק ל' יום ולשון ירושלמי אם הי שרוי עם אשתו במקום אחר ע"ש: וגם י"ל דוקא בימיהם שהיו כותבין מקום הדירה שפיר מבורר שהוא מיהודא' וכנ"ל ושם נקרא בשם זה. משא"כ עכשיו מנ"ל שיועיל מה שהי' ניכר בעיר שהוחזק שאינו מ"כ ומ"נ יותר מעיר אחרת שניכר להיפוך. אולם מלשון הר"ן בחי' גטין משמע במקום שלא הוחזק כלל ג"כ מהני. ומ"מ י"ל שם בשולח ליהודא ע"ש. מ"מ נראה אם דירת האשה במקום שהוחזק בשם שגרש חשיב מקום נתינה. ובלשון תשו' מהר"מ לובלין סי' ל"ט שמוחזק שם האשה במכו"נ מירוש ומלידתה הי' מירל כ' לכתוב מירוש לבד שהוא השם המוחזק במקום כו"נ ובמקום דירתה שמכירין אותה מן הדין. מ"מ הסכים לכתוב מירוש דמיתקרי מירל ע"ש. וכיון דכפי משמעות השאלה משנשא אשה זו עד שגרשה הי' מוחזק בשם זה שגירש א"כ חשיב לא איתחזיק בב' שמו' דכמו שהוחזקה לא"א זה מבורר שמגורשת בלי לעז. ועוד די"ל כיון ששינה שמו במדינה זו מצד שהוא מדינה אחרת בשביל הפאס. א"כ מה שהוחזק באיזה עיירות בשם ששינה חשיב הוחזק במדינה זו בשם זה ולגבי מדינה זו חשיב א' כשנשתקע דלא רצה עוד ליקרא במדינה זו בשם זה ושוב אף שגרש בעיר שלא הוחזק חשיב שיש לו במקום זה שם זה לחוד כיון שהוא בזו המדינה והוא מכו"נ. והכי דייק לשון הגמ' הי' לו כו' ביהודא וגליל למה נקיט שינוי מדינות דיהודא וגליל כשעת חירום ולא ב' עיירות וי"ל דנקיט כנ"ל שהשינוי מצד המדינה חשיב שבכל המדינה איתחזיק כנ"ל ובעי דוקא יצא למקום אחר שאינו ביהודא כמ"ש רש"י ולא מהני בעיר אחרת. אך ז"א דשם מיירי לגרש בשמו שביהודה ובזה ודאי עיר אחרת באותה מדינה שלא הוחזק שמו שבמדינה אחרת. אך מ"מ שפיר י"ל דיצא למקום א' ביהודה ולפי שהוא באותה מדינ' לא בעי הוחזק ל' ומהני גרש בשם שביהודה משא"כ אם הי' יוצא למקום א' שאינו במדינות יהוד' וגליל ולא הוחזק ל' אפשר דהי' פסול ואינו רשאי לברור לו שם שרוצה מ"מ נרא' כנ"ל דחשיב הוחזק במדינה זו לכל העיירות כיון ששינו שמו מצד המדינה כו' ועוד די"ל. דמה דלא חשיב נשתקע דליסגי ביוחנן לחוד. הוא משום שאשתו בא"י וא"כ לגבי דידה לא נשתקע שם בעלה כלל דנקרא אשת פלוני יוסף. משא"כ כשהוא ואשתו יצאו לח"ל וקורין יוחנן י"ל דחשיב נשתקע שם יוסף דלא נקרא בא"י בשם כלל כיון שאינו שם לא הוא ולא אשתו דהא הר"ן ז"ל פי' ב"א ההולכים כו' שאשתו חזרה לא''י דמשמע דאם היתה שם לא הוי מבעי' להו דסגי ביוחנן ובל"ז מדסתמו הפוסקים ולא הזכירו בש"ע שבעי הוחזק ל' יום במקום שגירש משמע דאין חילוק. ובפרט שנשאת דלא תצא. ובקשתי מאוד שלא לסמוך עלי רק לעיין בדבר וכשיסכים רו"מ יסכים עוד רב אחד: דברי ידידו הק' יצחק מאיר: סימן לא שאלה. איש א' שדר עם אשתו והי' לו עמה שלשה בנים ונסע לארץ אחרת ושהה שם זמן הרבה ובתוך כך מתו הבנים ושב לביתו ודר עמה איזה שנים בקטטה כי חפץ לגרשה וכאשר נודע לאשתו שרצה לגרשה בע"כ היתה סגורה ומסוגרת ובא בלילה [עם] אנשי בליעל ושיברו הדלת ותפסוה בחזקה ונתן לה גט ע"כ. והעדים אשר הזמין על הגט הרבה להם הבעל מוהר ומתן לא' נתן חמשים זהו' ולשני חמשה רו"כ: ב"ה יום ה' ואתחנן תרי"ב לפ"ק. להרב הג' אבד"ק טארנגראד נ"י: תשובה הנה א"י למה כבודו נכנס בזה אם הגט יש בו ממש. וכי קטן זה לבד מה שעבר על חדר"ג ונקרא עבריין כל שאינו מתקן או להחזירה אם אפשר או לפייסה במאי דתפייס: ובגוף הדין הגם שמה שהקשה רו"מ דברי ב"ש אהדדי (דבסי' קל"ט סקי"ב כ' דלא מהני גט בע"כ ובנשא ב' נשים ק"ל דמהני) לא קשה דהרי מפורש בתשו' מהר"מ דהגם שקידש אחרת ועבר מהני דזה הוא מה דמייתי הד"מ רק דאין ראי' כלל דלהפוסקים דלארוס אין חדר"ג רק נשואין א"כ אין שייכות לבטל הקדושין מש"ה ואין ראי' על גט בע"כ רק דהרי רמ"א מסופק אם גזר בארוסה וזה שוה לישא על הארוסה או לארוס על הנשואה כמפורש במהר"מ פאדווי סי' י"ד א"כ סי' מ"ד שפיר כ' ב"ש במקדש על אשתו ממ"נ או דמוכח מהר"מ דגם שעבר מהני או דבקדושין לא עבר ומקודשת ודאי משא"כ גט בע"כ שמא בקדושין אין אסור ואין ראי' בעבר ולכך מסופק. אך בתשו' מהד"מ הובא במרדכי ריש האומר דגם שעבר מהני. מ"מ אין ראי' דכ' שם ואין שייך כו' כיון שעבר על תקנת חר"ג מ"ה כל דמקדש כו' ואפקעינהו כו' דהא חייבי לאוין ושניות וכמה עברות כו' ותפסי קדושין ע"ש היינו דמזה עצמו הוכיח דלא נימא שהי' להפקיע כיון דלנשואין קיימא וע"ז כ' דהא חל כו' הקדושין ככל קדושין אף דאסור לישא דאין שייכות הק' לנשואין א"כ ממילא אמרינן דלא תיקן כלל על הקדושין רק על הנשואין: אמנם באמת אינו כן דמפורש אח"כ בדברי מהר''מ דכשנתכוין מיד לעבור על התקנה לא שייך כל דמקדש ע"ש ומוכח דס"ל שעבר ואעפ"כ דיעבד מהני. דאין סברא כלל שר"ג יאלם תקנתו מד"ת ומאחר. דחייבי לאוין ושניות וכה"ג גילתה תורה דקדושין קדושין. אין שום סברא דתקנתו שלא משום צד איסור יהי' יותר משל תורה. הגם דמצינו דחכמים עשו חיזוק יותר משל תורה מ"מ היכא דמצינו מצינו לא שנאמר כן מעצמינו. גם בגט לע"ד גם דעת ב"ש אינו כלל שלא יהי' גט ותהי' אסורה משום א"א דהרי רמ"א