חדושי הרי"ם קמט

מנה שבשטר מעידים שייך לחקירות כנ"ל. אבל למ"ש רמ"א סי' מ"ו כהחולקים דגם שאין זוכרין כלל מהני ועל כ"י מעידים מה שייך אמירתם בזמנו כתבנהו לחקירות דהלואה הא אין מעידים כלל רק באותו יום העדנו עדות זה. ולמה סתם רמ"א דאמרו בזמנו כתבנוהו דפסולין מזמן השטר וכן בשאר פוסקים. וע"כ כטעם הט"ז דכיון דהזמן כתוב רק חשש שמא אחרוהו וכשאמרו בזמנו אין חוששין כנ"ל: ולדברי נה"מ הנ"ל הוי להו למינקט רבותא באין כתוב שום זמן בשטר ואמרו ביום פלוני כתבנו דג"כ פסולין מיום הנ"ל. ועוד דא"כ בכ"י יממ"א יהי' עדי שטר יכולין לבטל השטר ע"י שיכחישו א"ע בחקירות. וגם אם א' אומר בזמנו כתבנו ואחד אומר איחרוהו יבטל השטר. וכן אם א' אומר שכ' בזמנו יהי' הב' נאמן אנוסים וכה"ג לבטל השטר גם שכ"י יממ"א במיגו דהי' אומר איחרוהו כו'. וכל זה משמעות הפוסקים אינו כן. אמנם מדברי הש"ך ז"ל סי' ל"ג מבואר דגם בד"מ שחקרו אותם אחר שהעידו והכחישו א"ע בחקירות ג"כ בטל. וניהו שחולקים עליו בא"י אבל לענין הכחשה לא נחלקו. וא"ל דתלי' הך בהך כיון דגם ש"ך ז"ל מודה שא"צ דו"ח ומ"מ ס"ל דכשחקרו אח"כ וא"י או מכחישים בטל ע"ש. וכן משמע מהרבה תשו' דאף שהעידו ואח"כ הכחישו א"ע בחקירות בטל. והגם שהי' לנו לחוש באסור א"א לדברי בעה"ת וראב"ן דעדות מוכחשת בחקירות בד"מ כשר מ"מ הרי ב"ש סי' מ"ב כתב דבמכחשת הוי מרומה ובעי דו"ח. ואף דבד"מ ודאי דהכחשת בע"ד לא משוי מרומה ע"כ דס"ל בקדושין דאין חשודה להיות באיסור כל ימי' חשוב ד"מ. ובשאר פוסקים כת' שתתקדש אשה חשובה בלי קרובים ובלי חופה הוי ד"מ. וע"כ ס"ל דל"ד כולהו. ובאמת גם עובדא דידן נראה ד"מ. ואף לד' הריב"ש מודה דבד"מ ומכחישין בחקירות בטל עדותן. והוא ממש כתשו' הריב"ש סי' רס"ו שביטל עדותן משום הכחשה בחקירות וחשיב לי' ד"מ ע"ש אף דס"ל דבא"י אף ד"מ לא בטל מ"מ בהכחשה בטל ע"ש רק שם הי' צירוף עוד טעמים קצת. והתחילו מיד להעיד באיזה שנה ע"ש. גם יש לצרף כאן מה שדיבורו בלחש כמ"ש רו"מ שא"י לדבר רק בלחש ונשתנה משאר ב"א דאין בכלל עדותם שאמר לה הרי את מקודשת לי ששמעה אם הם עמדו סמוכים לו יותר ממנה. וזה לפי ראות עיני רו"מ. ואם אפשר לקבל העדות שהכה אביו די כי שאר הדברים אינם פוסלין מה"ת. וכ"ש אם אמרו בפירוש שא"י אם אמירתו הי' אחר שנתן לה המטבע או בשעת נתינה דצד גדול להתיר. ומ"ש רו"מ שלא יוכל להודע מהם א"י הפירוש אם אמרו א"י כנ"ל. ולזאת אם יסכימו ב' רבנים עם רו"מ להתירה. ואם הוא מרומה לפי ראות עיני רו"מ. גם אני מסכים דיש לצרף ג"כ מ"ש בש"ע סי' ל"ד סי' י"ז באנשים אלו והנראה לע"ד כתבתי: הק' יצחק מאיר בהרב, מור"י ז"ל. ומט"ז סי' מ"ג אין ראי' שלא יסבור כנ"ל די"ל דס"ל דאין אמירת בזמנו כת' מחקירות רק עדות באותו יום העדנו כנ"ל. וכן רמב"ם וטור שכת' עד שלא נחקרה יכולין לחזור ע"ש ח"מ סי' כ"ט וב"י דחה דבריהם ובאמת י"ל דכשחזרו בהם משוי מרומה ובעי דו"ח ומהני חזרתם וממילא גם הוכחשו בחקירות י"ל כנ"ל. אולם הב"י לא ס"ל כן רק דגם זה חשוב חוזר ומגיד כנ"ל. ובאמת שי"ל בטור עד שלא נחקר היינו החקירות השייך לגוף העדות גם בממון כמבואר במשנה היך אתם מעידים שזה חייב ע"ש: סימן כט לכבוד אאמ"ו ה"ה הרב המאה"ג חריף ובקי כו' פ"ה ע"ה מו' ישראל: אודיעהו משלומינו הטוב בזה אתנו כולנו החיים והשלום יתן ה' לראות אתכם מהרה בשמחה וששון כו': הנה בדבר הידוע לא הי' לי פנאי לעיין עד היום בבוקר עיינתי מעט והנה כתוב כאן מה שהי' נראה לי במהירות כי בא אחד מק"ק גור אשר רוצה לנסוע מיד ועדיין הוא קודם תפלת שחרית והנני שולחו ע"י והי' לי עוד הרבה אריכות דברים בעיוני אלו אולם לא רציתי להאריך יותר מדאי ויסיים רו"מ במכתבו כאשר סיימתי אני כי באמת הדבר פשוט בגוף הדין. ויותר אין להגיד וה' יתן לכם חיים טובים ושלום וכל טוב: הנה נראה פשוט דאין בידים לאסור אשה זו על בעלה בשום פנים. דאף להפו' דבע"כ וקדל"פ מוציאין גם מבעלה מ"מ זה פשוט דבעינן עידי כיעור כשרים ולא נשים ופסולין שאינו מועיל גם כשמעידין על טומאה בפירוש ולא עדיפי ע"כ מטומאה ולא נשאר כ"א עדות הבועל והוא ע"א דלא מהני. ועוד שהעיד חוץ לב"ד רק בפני ב' ואף אי הודאה מהני בפני ב' היינו מה שהוא לחובתו אבל נגד האשה לאוסרה שצריך עדות וקבלת עדות בשביל זה דהא כל העדי כיעור הוא עם זה האיש וכל הטעם שהוא חשוב עד הוא מטעם פלגינן דיבורי' ועדותו מועיל שזינתה עם אחר והא על אחר אין כאן ע"כ כלל. ואף אם הי' עדים כשרים כיון שאינם יודעים איזה יום בטלה עדותו דבעידי זנות בעי דו"ח להרבה פוסקים ואף שבס' שו"ת נודע ביהודא אה"ע סי' ע"ב האריך מאוד להוכיח דכשאמרו א"י לא נתבטל עדותן אך רוב דבריו שם אינם נראין לע"ד דוודאי פשוט דילפינן עשאאי"ל ממשפט א'. ומ"ש שם והא דלא ילפינן גם עשאאי"ל ממשפט א' היינו מדהכשירה תורה בפירוש לשמוע דבריו של זה היום כו' ואין דבריו מובנים דהיכן מצא שהכשירה התורה כו' הא לא אמר התם בש"ס רק דמ"ס מקשינן הגדה לראי' ומ"ס לא מקשינן וממילא כשר וא"כ עדיין קשה לפסול משום עדות שאאי"ל דאין לנו שום ילפותא להכשיר רק דלא סבר ההיקש לפסול כנ"ל. ואין לומר דעכשיו דקי"ל כריב"ק שוב מקשינן הגדה לראי' להיפוך להכשיר ז"א חדא איך נאמר היקש מעצמינו מאי דלא מצינו בש"ס ההיקש להכשיר רק לפסול ועוד דאף דנימא דמקשינן להכשיר ג"כ מ"מ לא ניליף רק דכמו דכשר בראי' זה אחר זה כמו כן בהגדה אבל לענין עשאאי"ל לא מוכח כלל די"ל כמו דאף דבראי' כשר בזא"ז מ"מ בעינן שיהי' ראוים להזמה כמו כן בהגדה אף דכשר שומעין דבריו כו' מ"מ בעינן באופן שיכול להזימו והיינו בשטרות וקרקעות דלא שייך לחייב שבועה באתי והוי יכול להזימו אבל זה שיהי' כשר גם היכא דאאי"ל זה אינו מוכח כלל מההיקש הנ"ל. ועיקר ראייתו מהא דשומעין דבריו כו' אינו ראי' כלל די"ל פי' הש"ס כך הוא מ"ס מקשינן הגדה לראי' ופסול מטעם ההיקש וממילא פסול גם מדרבנן אף שתיקנו דלא בעי עשאי"ל מ"מ זה הפסול נשאר ומ"ס לא מקשינן וכשר מצד עצמו רק שפסול מטעם עשאאי"ל ושוב כשר עכשיו מדרבנן דתיקנו דלא ליבעי דו"ח דאין לומר דקושייתו איך קבלו ההיקש הא מדאורייתא אין נ"מ ז"א דנ"מ בגווני דליכא שבועה וראוי להזמה כנ"ל ואדרבא מש"ס שם גופי' נראה מוכח להיפוך דאמר התם לזו הוצרכנו ומה עיקר ראי' בהדי הדדי לא בעינן הגדה לא כ"ש ע"ש. ולדבריו חשה מאי ק"ו הוא