חדושי הרי"ם קיא

ורב העיר ג' כ' המליצה. ומה הי' לו לשנות בכ' המליצה ואם כונת הכותב הי' להתיר שלא כדין במה שמגרע. וכדאמר בירושלמי הובא ב"י ה"ע כד הוי חמי סהדי הכי והכי הוי מכוין ע"ש. ואם לחוש דדוקא מצאו כ' פלוני מת. שנודע להם משא"כ כאן שאין ידוע להם רק מפי עצמו. גם בזה פשוט להתיר ועובדא דיבמות בסוף קורין אותו יוחנן כו' לימים חלה כו' כמבואר בתשו' הרא"ש כלל נ"א בין שהגיד סתם ובין שהי' כונתו להתיר אשתו כהא שאני איש פלוני כו' ע"ש. ואף דלא הוחזק ל' יום בשמא אין כותבין מ"מ גם זה בכלל בשעת הסכנה כותבין אע"פ שאין מכירין דל"ח לשינוי בפרט דאין אדם חוטא ולא לו ונאמן לברר אף בדבר שבערוה כהא דקדשתי את בתי כו' וכהא דאשתמודענא שכ' הרי"ף יבמות פ' ד' דלא מקרי דבר שבערוה רק גלוי מלתא מי הוא. ומה שאין חולצין אלא א"כ מכירין כבר כ' רשב"א לחלק: ואף דלכאורה יש קצת חשש מאחר דעל כ' המליצה יש חשש שאלה א"כ יש חשש שאמר ככתוב בכתב המליצה כדי לעזרו. וכשיש טעם למה משנה שמו לא שייך חזקה הנ"ל וליבעי הוחזק ל'. ז"א דשם אשתו ובניו לא הי' מהצורך להגיד להכשיל בחנם. ועוד דלהרבה פוסקים ל"ח לשאלה. ויש פוסקים דכ' מליצה לא מושלי. וגם בחשש שאלה י"ל דמהני הסימנין שכ' בצירוף: ומה שיש ריעותא שכ' בכתב מליצה מלמד ולא הי' מלמד וגם שר ראש הקהל אשר פערילמאן בחתימתו וארי' על החתימה וזה לא נמצא בזעלחוב. לענ"ד ג"כ אין לחוש כהא דתשו' הר"ן סי' ל"ג על קריאת שמו חיים שכיון שעזבה והרחיק אותה לבעבור לא נכיר שמו הוי קריאת שמו בענין זה כסימן העשוי להשתנות ואף להחמיר ל"ח לי' והביא ראיה ע"ש. וע"כ לא הוצרך לעזבה והרחיקה כו' דאל"ה לא הי' שמו מיקרי עשוי להשתנות דעדיף מסי' מובהק. אבל נ"ד כ' מליצה ידוע שדרך עוברי אורח עניים לכתוב להם כ' מליצה וליפות ולכך חתם דיין העיר כשמו. וראש הקהל נראה שרק חתימה שלו הניח והוא לאשר הי' באיזה עיר שהשיג חתימה כזו מראש הקהל ששמו אשר פערילמאן הניח חתימה זו על הכ' מליצה להיות לו ראיה שחתום בחותם ראש הקהל שכן הדרך לדקדק אם יש חותם שאין נקל לזייף כמו כתב. ולע"ד דזה סימן העשוי להשתנות ואינו מגרע שמו ושם אביו ועירו וב' בניו ובתו לזאת לע"ד דיש להתירה. אולם בפי' אני מתנה שלא לסמוך עלי כלל עד שיסכים א' מגדולים המפורסמים או הרב הג' אבד"ק לובלין או הרב הג' אבד"ק טשעכנאווי. ואם לאו דברי בטלין. וכשיסכים א' מהם ישבו ב"ד של ג' ויתירו אותה כד"ת. ומאפס הפנאי קצרתי: דברי ידידו הק' יצחק מאיר. סימן טו לאשר ידוע לרו"מ כי הי' ימים של צער ולא הייתי בבית ועתה כבוא מוכ"ז לקחתי מעט פנאי אודות העגונה אשר במכתב רו"מ. ולכאורה קשה להתירה יעיין רו"מ בתשו' מאיר נתיבים בסוף ח"א סי' פ"ח הגם דמ"ש לחלק בין פ' רבעני לרצוני דאמרי' כי הכל אמת אף שאינו עדות. קשה דפשטא דש"ס סנהדרין דף ע"ב דזה עיקר הפלוגתא דלרבא אמרי' דאנו אומרין שאינו רשע ואלו הי' מאמינים שהוא רשע הגם שהוא ע"י שאמת כדבריו. מ"מ הי' פסול כדאמר ר''י לרצונו רשע הוא א"כ צ"ל שמשקר וגם דקשה מאי מייתי הש"ס סיף פ"ב דיבמות הרגתיו כו' מהא דר' מנשיא דרשע דאוריי' פסול. מנ"ל הא כיון דהכשירו כל הפסולין כע"א רק רשע דאו' חשוד לשקר אבל אותו הפסול שהוא רק אם העדות אמת וממ"נ רק לא הוי עדות כשר כדאמר ר"י פ' החולץ דמ"ז ע"א לדבריך נכרי אתה ואין עדות לנכרי הגם דאי משקר הוא ישראל וע"כ שכך גזה"כ בעדות שלפי העדות פסול קרינן בי' אל תשת וכה"ג. אבל בעגונה שהאמינו רק לידע שהוא אמת מנ"ל לש"ס שלא יועיל. ע"כ נראה דהטעם דעכ"פ מה שהאמינו הוא דמסתמא אינו משקר ובחזקת כשרות משא"כ כשאם עדותיו אמת הוא רשע יותר מאם משקר מהיכי תיתי להאמינו אדרבא אמרינן שמשקר ולא הרג רק אי פ"ד אין עליו מה שאומר שהרג ואמרי' שלא הרגו ומה שאומר שהרגו משקר ואין עד ע"ז רק על שמת אמרי' שפיר דבחזקת שאינו משקר על מה שיש תורת עד עליו ומ"מ אינו רשע כנ''ל משא"כ לר"י דלא פ"ד ע"כ או כולו כנ"ל וא"ש. אולם אינו ענין לנ"ד דבכל הני דפ"ד שנאמן מ"ש בתו"ע אף שמשקר מה שאינו עדות. משא"כ שאין שם עדות כלל רק אמירה לחוד מנ"ל יותר שמשקר בזה שהוא בחור ממ"ש שם העיר: אולם אפשר לומר כיון דמה מהני אמירתו שלא מתורת עדות מהא דיוחנן כו' הוא בתורת מסל"ת דכ"ש ישראל דמהני וכשיש לתלות שיש לו תועלת לשקר לא מהני מסל"ת שאין זה לפ"ח כההיא דקומנטריסין (גיטין כ"ח ע"ב) להתפארות וכה"ג. וכיון דלענין שמו ואביו ועירו חשוב לפ"ס דהגם שכ' הרא"ש גיטין דהבורחים רגילים לשנות שמם ושם עירם מ"מ איך נזדמן שמו ושם אביו ועיר זו דוקא. וחשוב לפ"ת משא"כ אמירתו שהוא בחור שהוא לתועלת להחזיקו ואין זה לתומו וי"ל שפיר פ"ד כנ"ל וכמו נגד מסל"ת שמכחיש מי שאינו מסל"ת כמבואר בש"ע וב"ש סי' י"ז סעיף ל"ז ובק"ע סי' קס"ב. ומשמע במהרי"ק סי' קכ"א שכ' ועל השנית טענות העכו"ם כו' כי נוכל לתרץ כו' ועוד דמשמע מת' רשב"א דנאמן להתיר ולא לאסור ע"ש ע"כ מדמי לה שגם במסל"ת מת ואח"כ מסל"ת לא מת ג"כ מותר כמו בב' וכן פי' מהר"ם לובלין בתשו' סי' קל"ג דבריו ואם כן ניהו דבמסל"ת בשניהם פסקו גם בב' לאסור מ"מ כשבפעם ב' אינו לפ"ת י"ל דאינו מבטל אף דיש שקר בדבריו כנ''ל וממילא גם בישראל כשאינו בתו"ע רק דרך שיחה כנ"ל י"ל כן. ומ"מ אינו נ"ל לדמות למסל"ת דפיהם כו' ובחזקת שקר מה שאינו לתומו. משא"כ בישראל אף שהוא דרך סיפור. וגם שאינו נראה מדיבורו שיש לו איזה נגיעה גם בעכו"ם חשוב לפ"ת. והא באומר בשעת קידושין יש לי בנים כל שלא חזר הוא בחזקת כו' הגם דשייך דאמר כדי שתתרצה לקחתו כמו שכ' רש"י והפו' שם (קדושין דף ס"ד). לזאת אין קולא בהנ"ל רק להפו' דגם שבחזרה הוי לפ"ת ג"כ לא מהני ובב' ג"כ כן. ולא פסקינן הכי ע"ש כיון שלא הותרה. מ"מ אפשר לצדד דחשיב עשוי להשתנות כהך דתשובת הר"ן. ומ"ש רו"מ דשם אמר שישנה שמו. הגם שכן הוא לשון הר"ן ז"ל בתשו' הנ"ל סי' ל"ג ולענין הספק כו' שקריאת שמו כו' להשתנות שכבר הועד בפניכם שהוא אמר שירחיק נדוד וישנה שמו כדי שתהא אשתו עגונה ועוד הועד כו' אגרת שעשה לו כו' ע"ש ובשאלה לא הזכיר שאמר שישנה שמו רק כי ילך לארץ מרחקים כו' שתשאר עגונה כו' ומשמע מהר"ן שזה הי' די כאלו הי' פי' שישנה שמו שמצד האגרת כ' אח"כ ועוד. וכן בנ"ד שאמר לה כעין הנ"ל. מ"מ אין לסמוך ע"ז כ"כ דאפשר דסמיך על ועוד. דעכ"פ ע"י זה נודע שכונתו באמירה הנ"ל לשנות שמו ע"ש: מ"מ י"ל דהא קי"ל הוחזק ל' יום חשוב חזקה גמורה כעדים לסקול ולהוציא ממון ואמר בש"ס ב"ב דקס"ז ע"ב דקרי לי' ועני כו' ובגט כ' הפו' דשם שנקרא לתורה חשיב עיקר. א"כ שהי' זמן גדול שם והוחזק שמו ושם אביו. ומה שאמר בפני בעה"ב שעדיין בחור לא הוזכר מתי אמר גם אפשר בזה דלא חשוב הוחזק שאין שום מעשה המורה עליו. אך גם אמר יש לי בנים חשוב הוחזק ולא הוזכר שם דדוקא שאמר דרך עדות שאשתו אינה זקוקה ליבום: גם יש לצדד מאחר שכ' הרא"ש גיטין ל"ד שכן דרך ב''א