חדושי הרי"ם קח

הגם שבתשו' נוב"י סי' ל"ג כ' זה לע"ד לק"מ דאי קודם כו' והי' בעי עדים כשרים וע"פ כתב פסול למה נקיט שמת בעלה לימא דיפה עדים כו' ושטר אינו עדות וע"כ אחר שהוחזקו ומצד קולא דעדות אשה ואעפ"כ לא מהני. ועוד דאדרבה למ"ש הרמב"ן במלחמות פרק ד' אחין דמטעם זה לא חשיב עדות בשטר שמת בעלה משום כיון דסגי באמרו לדידה לחוד ותהי' מותרת באמרה שמעתי שמת א"צ לעדות שיקרא שטר ולכך פסול מפי כתבם ע"ש דלדבריו קודם שהוחזקו והיה צריך עדות גמור שוב הי' מהני עדות בשטר בכל שטר רק אחר שהוחזקו אין לו דין שטר והוי מפי כתבם. וכל דבריו בסי' הנ"ל תמוהים מ"ש דרמב"ם ס"ל ע"א בכתב מהני מה"ת מדס"ל דשייך משואיל"מ ובשבועה דרבנן לא אמרינן מתוך. ולדבריו א"כ ע"א לשבועה יצטרך דו"ח לרוב הפוסקים. וגם לדידן דהדיוטות אנן ואין דין ב"ד רק מדרבנן איך פוסקין משואיל"מ הא מה"ת אין כאן עדות בב"ד ומודה במקצת אין זה הודאה בב"ד. וכן עדים דר"ח קמייתא לא יהי' שייך מתוך וע"כ פשוט דדוקא כשהשבועה דרבנן דאף למיחת לנכסי' מסופקין כ"ש כשא"י לישבע משא"כ כשהעדות או ההודאה דרבנן מ"מ מה דתיקון כדאורייתא תיקן ושוב על השבועה אמרינן משאיל"מ: גם מ"ש מהספרי דלא יקום כו' אבל קם באשה להשיאה דמה"ת מהני ע"א ורוצה בכח להסב דעת הפו' וש"ס דילן לזה. מה שנראה בעליל שאינו כן דהא ס"ד דש"ס דע"א מהימן ודחי הוי דשב"ע כו' ומשני מתוך חומר כו' משום עיגונא כו'. עכ"פ הי' להם להזכיר דרשא דספרי. ועוד א"כ במשנה ד' קכ"ד שאמר נחמי' כו' נזכר ר"ג כו' והוחזקו כו' עמ"ע כו'. ואיך למדו מדהכשירו ע"א כשר דיליף מקרא דומיא דלשבועה להכשיר עמ"ע. ואם אמנם אם ע"א כשר נאמן מה"ת לעדות אשה לדברי הרמב"ם ז"ל כבר כ' בתשב"ץ וריב"ש הביאו ומהרי"ק סי' ל' ורשד"ם ומהרח"ש הביאם ע"ש אולם כולם לא מספרי הנ"ל רק דמילתא דעבידי לגלויי כו' או דייקא מהני מה"ת. ועכ"פ מיושבים דברי גמ' דאמר מתוך חומר כו' ודייקא אך הא דהוחזקו קשה גם לדידהו דבשלמא אי הכל מדרבנן שייך למילף כמו דע"א כו' משום מדע"ל או כו' אף דמה"ת א"נ כן עפמ"ע וכה"ג. משא"כ אם ע"א מה"ת איך יליף ותקנה חדשה אח"כ לא הוזכר. וע"כ משמע דבזה עצמו הי' החילוק דמעיקרא הוי סברי דע"א מה"ת. וא"כ הוחזקו היינו דס"ל אח"כ דגם ע"א אינו נאמן מה"ת ואח"כ הא דהאמינו הוא מתוך חומר כו' ושוב גם עמ"ע שפחה כו'. א"כ גם ר"י דספרי י"ל דס"ל כר"ע קודם שהוחזקו דס"ל ע"א כשר נאמן ולא קרובים כו'. וספרי שלנו הוזכר ר' יהושע והא ס"ל גם ע"א אינו נאמן וע"כ ר' יהושע בן בתירא וכדומה. ונראה שכ' בספרי ישן ר"י והדפיסו אח"כ ר' יהושע ובעל נוב"י מפרש ר' יהודה ב"פ דר' יוסי והי' לאחר שהוחזקו. אבל אין הכרח כלל דהוא ר"י דילמא ר"י בן בבא שהי' משיא ע"פ ע"א והוא קודם שהוחזקו והוי ס"ל כו' ומה"ט מייתי הגמ' ריש פ' האשה הך דהוחזקו לאפוקי מדרשא דספרי הנ"ל: אולם אני פירשתי בעזהש"י הספרי ושיהי' דברי חכמים קיימים. דכמו שכתב מהר"מ ורא"ש ריש ב"מ דעד מסייע פוטר משום דאבל קם לשבועה הוא בין לחיוב בין לפטור. כן בודאי הא דאינו קם לכל עון ולחטאת בין לחיוב ובין לפטור. ומה"ט לע"ד באתחזיק איסורא דאין ע"א נאמן כיון דבלא עדותו הי' חיוב מלקות או קרבן וע"י ע"א יפטר א"כ קם לעון וחטאת. משא"כ בספק דלא אתחזיק דאין עונש כלל נאמן ע"א וא"כ עכשיו שהאמינו מתוך חומר כו' ודיקא מרעא לחזקת א"א כמ"ש תוס' כתובות דכ"ב שוב כשמסולק החזקה ויחשב ספק גרידא שוב ע"א נאמן מה"ת רק הש"ס ר"פ האשה דייק דמה הי' לחז"ל להתירוה להנשא ועי"ז יהי' כז חזקה דייקא ויהי' נאמן ולא מצינו כזה כיון דעתה אינו נאמן ואסורה נאמינה ונתירה ותידוק ויהי' חזקה. והיינו דפריך לא לחמיר ולא ליקל ומשני משום עיגונא כו'. וא"כ י"ל דר"י דספרי דייק לכל עון כו' הוא דאינו קם אבל קם בעדות אשה להשיאה היינו כשיש רגלים לדבר בספינה שאבדה כו' (גיטין כ"ח ע"ב) וכה"ג שהוא רק ספק בלי חזקה שפיר קם כיון דאינו לעון וחטאת כו' וממילא כשתקנו חכמים מתוך חומר ושייך דייקא וסילוק החזקה או משום עבידי לגלויי וכה"ג שוב נאמן מה"ת דס"ל לר"ל דגם בדבר שבערוה בעי אתחזיק. והגם שלכאורה כל שלא נשאת אין כאן עון וחטאת ויהי' כמו בהוחזק חלב ע"פ ע"א דפסק הרמב"ם דלוקה אח"כ כן תהי' מותרת דהוחזקה ע"פ ע"א קודם שבא לעונש. דז"א דוקא לאיסור דשייך איסור בלא עונש שפיר נאמן ע"א שזה חלב שיהי' אסור ולא יהי' רשאין לאכלו. ושוב כיון שהוחזק לוקה אח"כ דאז לא הי' עדותו לעונש וקם. משא"כ שמת בעלה שעדותו רק להתירה לינשא שזה לפטור מעונש ומיד אינו נאמן כיון שאין ענין לעדותו רק לפטור מעונש שהי' בלא עדותו כנ"ל. וזה עצמו הוא הטעם שהתירו כיון דעכשיו אין כאן עונש רק שנא' דהא עדותו רק שתנשא וכשתנשא יש עונש ופטור והא אז שתנשא חזקה דדייקא כו' ואין עונש ומהני כו'. והארכתי ב"ה בפי' דברי הש"ס ר"פ האשה דתמוה מאוד. ולמ"ש הכל מיושב שם דמדמי לודאי חלב דאין לו פי' כלל. ולמ"ש מדמי לודאי היינו שהוחזק לחלב. וכעין אותן דהוחזקה נדה וכה"ג דחזקה זו ג"כ לא מהימן ע"א לסתור כו' משום דהוי לפטור מעונש כיון דלוקין על חזקה הנ"ל כן הכא כיון דבלא עדותו בחנק קאי כנ"ל. וכן תמיהת הפו' איך ע"א נאמן על שחיטה דאיתחזיק איסורא ע"ש. ולמ"ש א"ש דכל החזקה לתוס' (ביצה דף כ"ה) הוא רק עשה שאינו זבוחה ושוב בעשה דאינו עונש נאמן ע"א גם באתחזיק. ואף דתלי' הא בהא דאי אינו זבוח נבילה ולקי מ"מ הוא כהך דלא בדק דאמר (חולין ד' ט') למ"ד בחזקת איסור אמרי' ח' טומא' ל"א ע"ש אף דתלי' הא בהא ע"ש: ומיושב כמה דברים בעזה"י גם מ"ש בסוף דמירושלמי זה עצמו יש לו הוכחה דע"א מה"ת מדאמר דכוותה כו' ומה פשיט לי' ע"א יותר ע"ש. ומלבד שבעצמו דחה אח"כ דהא מפורש במשנה דקודם שהוחזקו הי' משיאין ע"פ ע"א ולא בשאר ע"ש. חוץ מזה א"י איזה גירסא הי' לו. הא בירושלמי שלפנינו מפורש מדמשיאין עד מפי עד דכוותה ע"פ כתב ותורגמן ולא הזכיר ע"א. ולגירסת הרי"ף מפורש ועכשיו כו' ע"פ ע"א וע"פ עד מפי עד דכוותי' ע"פ כתב כו'. ובהגמ' פ"ג דיבמות מפורש ג"כ ועכשיו כו' עפמ"א דכוותי' ע"פ כתב והוכיח דאי לא מהני עפמ"ע לא מהני מפי כתבם. והפי' הפשוט לגירסת הרי"ף הוא כמו דהוחזקו כו' וילפי עפמ"ע מע"א כן ילפי' ג"כ ע"פ כתב כי' א"כ אדרבה מוכח מדילפי שגם עד א' מדרבנן כנ"ל. וזה הפי' ועכשיו שמשיאין ע"פ ע"א ודכוותי' עפמ"ע כמו כן ילפינן ע"פ כתב כנ"ל. ועוד מהתימה על נוב"י דבירושלמי אמר דפליגי ורוצה לחלוק דלא פליגי. ומ"ש דחד קודם שהוחזקו כבר כתבתי דלא קשה. ובל"ז מה כוחינו להכריע במה שהרי"ף ורא"ש ותוס' לא הכריעו. אמנם החילוק בין שטר ובין לזכרון מבו' במרדכי והר"ן וח"מ וב"ש. אולם מה נק' זכרון דברים נחלקו שבמרדכי פד"א ובהגמ"ר שני החילוקים ע"ש כתב לדעת ר"י כיון שאינו מדעת שניהם אין לו דין שטר ובהגמ' כתובות. לעצמו חשוב זכרון דברים ע"ש: ובנידן דידן הנה רמ"א סי' מ"ב פסק מצא כתוב בשטר פלוני קידש כו' כשלא נתקיים אין לחוש כלל ע"ש וב"ש מחלק בין הך דסי' י"ז דמצא כתוב פלוני מת כו' דהתם טוען מזוייף בעי קיום מה"ת ע"ש ואין לשון רמ"א ז"ל משמע כן דלא הזכיר כלל טענת מזויף. והפי' הפשוט לע"ד