חידושי חתם סופר על שבת צה.

והמגבן. מ"ש תוס' ד"ה בונה ביו"ט אינו אלא משום שבות היינו כגון נוטה אהל לשבת תחתיו אבל לא ימרח בטיט ולא יסתת באבנים וגם לא יגמור בנין דה"ל מכה בפטיש ולא הותר אלא בנין בלי הנ"ל מתוך דהותר לגבן עיין לעיל ע"ד ע"ב תנורא חייב משום ח' חטאות ועיין פירש"י שם. ובזה נתיישבו כמה קו' שהקשו כגון מסולם של עלי' שלא יאמרו להטיח גגו צריך והלא ביו"ט ליכא איסורא דאורייתא בבנין ולהנ"ל ניחא. וכן פ"ב דשבועות אין בנין בית המקדש דוחה יו"ט וכי האי גוני ולהנ"ל ניחא:

אחד זה ואחד זה אין בו אלא שבות. בשמעתין פירש"י א' שבת וא' יו"ט ובפסחים ס"ד ע"א פירש"י א' מכבד וא' מרבץ ועי' רשב"א בשמעתין משמע אית דמפרשי הכי. וי"ל הסתירה דלכאורה מה צריך להשמיענו א' שבת וא' יו"ט מה לי שבת מה לי יו"ט. אלא לרש"י דס"ל אמרי' מתוך אפי' בלי צורך קצת ה"א בשבת כ"ע מודין דמכבד ומרבץ בנין דאורייתא הוא וביו"ט פליגי ור"א לטעמי' תלמידי שמאי דלית לי' מתוך לוקה ולרבנן דאית להו ליכא בבנין אלא עובדא דחול ושבות בעלמא הכי הוה ס"ד קמ"ל א' שבת וא' יו"ט אין בו אלא שבות. כן נ"ל בשמעתין אך בפסחים מרא דשמעתא הוא ר"ח דס"ל האופה מיו"ט לחול לוקה ולא אמרינן הואיל. וביארתי בחי' למס' ביצה י"ב ע"א דלמאן דלית לי' הואיל מודה רש"י דלא אמרינן מתוך אלא בצורך קצת וא"כ אי ס"ד לרבנן כיבוד וריבוץ מלאכה גמורה היא בשבת גם ביו"ט משכחת דלוקה כי לית ביה צורך כלל ואיך אמרו אין בו אלא משום שבות וע"כ ממילא מובן דאין בין שבת ליום טוב. וע"כ אחד זה ואחד זה אמכבד ומרבץ קאי:

ורמינהי אין בין נקוב וכו'. מ"ש תוס' בתי' ר"ת דאין תורמין לר"ש מן הנקוב וכו' רצה בזה להמציא חומרא שיהי' הנקוב כאינו נקוב דמה שפירש"י לענין משיכה ופרוזבל לא שייך בזה קולא וחומרא דחומרא לתובע קולא לנתבע מש"ה המציא חומרא זו ומהרש"א נדחק בזה: