חידושי חתם סופר על שבת צד.

דתנן בן בתירא מתיר בסוס. רש"י שם במתני' דע"ז מפרש לי' במיוחד לרכיבה וכ' תוס' דלא דק דבשמעתין מוקי לי' במיוחד לעופות. ומכ"ש לפירש"י דשמעתין בלרכיבה גם לרבנן מותר ודלא כתוס' ד"ה בסוס וכו'. וכן צל"ע אה"ה פ"כ משבת דכ' רמב"ם דמותר למכור סוס לרכיבה וכ' עליו ה"ה שהוא כבן בתירא וצ"ע הא הרמב"ם פסק פרק י"ט כרבנן דר"נ דלא אמרינן חי נושא עצמו בבהמה אבל באדם מודו כבש"ס וא"כ בלרכיבה כ"ע מודים ולא פליגי אלא בעופות וא"כ רמב"ם שאינו מתיר אלא בלרכיבה אתי' דלא כבן בתירא וצ"ע לכאורה אה"ה. והנלע"ד דה"ה כ' דהרמב"ם כ' רק טעמא דשאלה ושכירות ושביק טעמא דנסיוני מפני שהיא חשש רחוק ולא שייך למיגזר בי' גזירות ורק הש"ס בהס"ד דהוה ס"ל שכירות קני' ע"כ דחיק ומוקי משום נסיוני אבל השתא דאמרינן שכירות לא קני' שבקי' טעמא דנסיוני ע"ש. והשתא י"ל בימי ר' יוחנן עדיין לא הדר בי' הש"ס והוה ס"ל טעמא משום נסיוני לחוד וס"ל לר"י דאין שום סברא בעולם למגזר בנסיוני סוס המיוחד לרכיבה אטו המיוחד לעופות אע"כ בסוס המיוחד לעופות אסרו ובן בתירא ור"נ אמרו דבר אחד דחי נושא עצמו אפי' עופות אך למסקנא דמשום שאלה ושכירה גזרינן א"כ י"ל בסוס המיוחד לעופות לכ"ע אסור כרבנן דר' נתן אלא דלא שכיח ומתני' בסוס לרכיבה ורבנן גזרו בשאלה ושכירות רכיבה אטו עופות ובן בתירא לא גזר כיון דלא שכיחא והלכה כבן בתירא וא"ש רש"י במשנה דע"ז ודברי ה"ה פ"כ משבת הנ"ל:

פרסאי כמאן דכפיתי דמו. מ"ש רש"י כל האומות קרי לי' נכרים הוצרך לזה לפי שהי' כתב בספרו ארמאי ע"כ פי' כל האומות מכנה בשם ארמאי גם פרסיים אבל נכרי פשיטא דכל האומות נקראו נכרים: