חידושי חתם סופר על שבת צא.

מהו דתימא כ"ש לאפוקי מגרוגרת וכו' וצ"ע הא במתני' דלעיל כבר קתני זרעוני גינה פחות מגרוגרת אפי' לא הצניעם. וכבר הרגיש שם בתוס' יו"ט וכ' שרמב"ם בפי' המשנה דלשם נדחק בזה. ולפע"ד י"ל דהא התם בזרעוני גינה דלא חזי לאכילה אבל הכא בחטים דסתמיהו לאכילה ה"א שיעורן כגרוגרת דוקא דהולכים אחר שכיחא להקל ואכילתן שכיחא קמ"ל כיון שהצניען לזריעה ה"ל כשאר זרעוני גינה ולעולם פחות מגרוגרת דוקא אבל לא כ"ש ממש קמ"ל אפי' חיטה א':

אלא מעתה חישב להוציא כל ביתו וכו'. עיין תוס' והנה רש"י מיאן בפי' תוס' דמאי ס"ד להקשות פשיטא דכשחישב עכשיו לזריעה חייב דמלאכת מחשבת אסרה תורה אבל לא להקל על שיעורו של הלכה למשה מסיני. אך אאביי קשה דהרי שכח עתה למה הצניעם רק מחשבתו של אתמול קבעה לי' חשיבות ועשיית מחשבתו כשיעורו של מרע"ה ע"כ פריך. ומיהו אכתי מצינו למימר שאני זרעונים דמהראוי שמרע"ה ה"ל למיהב שיעורא בנימא א' רק משום שאין אדם טורח כפירש"י ועיין רשב"א והכא סגי בגילוי דעתו שהוא טורח ולק"מ מחישב להוציא כל ביתו. אך בצירוף דברי שמואל דבחטה איירי' והוא סתמי' לאכילה ואפ"ה הואיל מחשבתו של אתמול שפיר פריך הקצרתי וק"ל: