חידושי חתם סופר על שבת צ:

המוציא חגב חי טהור כ"ש. בסדר המשנה שבירושלמי לא גרס טהור ומבואר בשיטת ירושלמי דלת"ק בין טהור בין טמא ולר"י טמא דוקא אבל טהור לא דאין משחקין באוכלין והא דכתיב התשחק בו כצפור שאני צפור דטעון שחיטה וכל שלא נשחט לאו אוכל הוא ומותר לשחוק בו ע"ש. וצ"ל דלית לי' להירושלמי אסמכתא דבל תשקצו דא"כ גם חגב חי טהור מותר לשחוק. והנה הרמב"ם סתם כהירושלמי דלת"ק בין טהור בין טמא מותר והוא דלא כש"ס דילן ועיין ה"ה ועמ"ש קרבן עדה על הירושלמי. והנה ביבמות ס"פ חרש מבואר דתלתא קראי כתיבי להזהיר גדולים על הקטנים בדם ושרצים וכהנים. ולמ"ד אין ב"ד מצווין להפרישו מוקי קרא דלא ליספי לי' בידים ותלתהון צריכי ושוב יליף מביניהו כל התורה וע"ש דדם משרצים לא אתי' משום דשיעורין במשהו פירש"י אכילתן בכעדשה כטומאתן. ותוס' פליגי דנהי דמטמא בכעדשה מ"מ אכילתו בכזית ע"כ פירשו דשרצים הוה בריה ונמלה הוה משהו ע"ש. מ"מ מבואר דלר"ש דס"ל בכל התורה כ"ש למלקות א"כ גם מלקות דדם במשהו ואין כאן פירכא וממילא אייתר קרא ואם אינו ענין לספי' לי' בידים תנהו ענין שיהי' ב"ד מצווין להפרישו ושוב ממילא מפרשי' כן כל תלתא קראי שיהיה ב"ד מצווין להפרישו דגלי לן בחדא וה"ה בכולן וילפינן כל התורה מביניהו. והנה י"ל דמה דפשיטא לי' לרש"י דשמעתין דמה שנותנים לתינוק לשחוק ה"ל כספי' לי' בידים לאו מילתא היא דהרי אין נותנים לו לאכול אלא לשחוק ואי אכיל אכיל ולית לן בה רק ס"ל דת"ק דר' יהודה דמתני' הוא ר"ש כדלקמן צ"ד ע"א תוס' ד"ה את המת וכו'. ור"ש הרי ס"ל ב"ד מצווין להפרישו מש"ה פריך בפשיטות דילמא אכיל לי' וכו' אבל למאי דקיי"ל אין ביד מצווין להפרישו אפי' טהור מותר דאין אנו אחראין לעשות סייג וגדר לקטן דילמא אכיל לי'. עמג"א סי' תרי"ו סק"ב לענין סוכה:

ומשנה למלך הל' מאכלות אסורות הקשה על דעת רש"י דנדה דלמ"ד בדאורייתא אין ב"ד מצווין להפרישו באיסור דרבנן ספי' לי' בידים לכתחלה. א"כ מאי פריך ש"ס מלאו דאל תשקצו דליתא אלא אסמכתא ובדרבנן ספי' לי' בידים. ולהנ"ל לק"מ דש"ס קאי לת"ק דר"י שהוא ר"ש דבדאורייתא ב"ד מצווין להפרישו וממילא בדרבנן אסור למיספי' לי' בידים ולר"ש הוה נתינה לשחוק כספי' לי' בידים ושפיר פריך ש"ס אי הכי אפי' טהור נמי. ומה שפי' רש"י ד"ה דילמא אכיל וכו' לא הוי צריך להכי דהא לר"ש קיימי' דב"ד מצווין להפרישו אלא לרוחא דמילתא כ"כ לשיטתו דהאי הוה כמו ספי' ליה בידים דאל"ה לא הוה פריך מידי מאל תשקצו וא"כ לאותה שיטה אסור טמא לשחוק אפי' למ"ד אין ב"ד מצווים להפרישו וא"ש הכל בעה"י. ועמ"ש לעיל י"א ע"א במתני' החזן רואה היכן תינוקות קוראין: