חידושי חתם סופר על שבת מו:

רמי לי' אביי וכו' רש"א אומר כל שאין מומו ניכר מבע"י אין זה מן המוכן אלמא אית לי' לר"ש מוקצה. ומתרץ הגמרא דאה"נ טעמי' דהתם משום מוקצה רק התם אינו יושב ומצפה. ויש להקשות על רש"י בביצה שמפרש התם הטעם משום מתקן או דן את הדין וי"ל דלכאורה רש"י גופא בביצה פי' ארב אדא בר אוכמא רק טעמי' משום מתקן אבל יפה כיון רש"י בזה דלעיל דף מ"ג הקשה תוס' בד"ה טבל מוכן ועוד מ"ש הכא אם עבר ותיקן ובביצה אם עבר וביקרו אין מבוקר. ותי' מגיני שלמה גזירת חכמים אין להשוות זו לזו ומצינו להרחיב סברתו דבשלמא התם גבי טבל אינו אלא משום מתקן לחוד אבל הכא לן טעמא אחרינא כמו שפי' רש"י משום דן את הדין. אבל קשה אביי לשיטתו דסובר מותר לבקר מומין בלילה וע"כ אינו יכול להיות הטעם משום דן הדין דהא זו אינו נקרא דין דמותר לבקר בלילה והדרה קו' התוס' לדוכתה רק אביי סבר כר"א ב"א דאם עבר ולהכי פי' רש"י משום מתקן אבל הכא בסוגי' ע"כ צ"ל דחזר אביי וסבר אם בקרו אינו מבוקר וא"כ ק' קושי' תוס' ולהכי מסקינן דלאביי יש עוד טעם אחר משום מוקצה ודו"ק:

ובאופן אחר יש לתרץ קו' התוס' הנ"ל. דלכאורה קשה מאי בעי התוס' ואב"א משובש וי"ל בלא אב"ע לק"מ קו' התוס' די"ל גבי בכור עסקינן דאית לי' בשרא אחרינא רק זה אינו דא"כ מי הוכרח בגמרא למימר רב אדא בר אוכמא משובש דלמא הא דקאמר ר"א ב"א מבוקר בדליכא בשרא אחרינא אלא ודאי מיירי התם בכל גוני אינו מבוקר. אמנם לק"מ קו' התוס' דבשלמא התם גבי טבל מתוקן דאינו מקצה דעתו מיני' דלמא יזדמן אחד שלא יהיה לו פירות ויעבור ויתקנו ויהי' מותר לאכול מיני' ע"כ אינו מוקצה גמור משא"כ בכור ליכא למימר כך דהא גבי בכור פסקינן דחכם שבקר אינו רשאי למיכל מיני' ואין אדם חוטא ולא לו ולהכי בדיעבד אינו מבוקר דמקצה מיני' דודאי אינו מזדקיק לי' חכם שיעבור ויבקר אע"פ דלית לי' לחכם בשר אחרינא דהא אינו רשאי למיכל מיני'. אמנם כל זה אינו אלא לגבי חכם אבל מג' הדיוטות אינו מקצה דהם רשאים למכור בשר מיניה דתלתא לא חשידי וא"כ קסבר שיזדקק לי' ג' הדיוטות שאין להם בשר ומבקרו ובדיעבד בג' הדיוטות מבוקר כנ"ל ודו"ק: