חידושי חתם סופר על שבת מה:

בתוס' ד"ה אין לנו קשה לרשב"א אבל לר"ש מיהו שרי והא אמרינן בכל הכלים הכל מודים בסיכי וזירי ות' שאני סיכי וזירי דקבוע לו מקום מחמת כבידו והוה מוקצה מחמת חסרון אבל במנורה הוה רק מוקצה לאוצר. וי"ל דהתוס' לשיטתם לא מצי סברו דכאן הוה מוקצה לאוצר דא"כ ע"כ צ"ל דר"י במוקצה מחמת מיאוס סבר כר"ש אבל במ"ל לאוצר אסור וא"כ חמור מוקצה לאוצר ממוקצה מחמת מיאוס וזה אינו דהא לעיל דף י"ט איפכא משמע מתוס' ד"ה הני כרכי דזוזי וכו' ופי' ר"ת דהני כרכי דזוזי מוקצה מ"מ אבל הא דקאמר במוקצה לטלטל סבר כר"ש במוקצה שמקצה אדם מדעתו לעיסקא לאוצר אבל רש"י לשיטתו סבר לעולם מוקצה לאוצר חמור. וקושי' התוס' בלא"ה לק"מ דרש"י גרס כגי' הרשב"א בשר טבוח וממילא לק"מ:

בגליון הקשה והיכי משמע מתוס' בשלמא גבי נבילה שנתנבלה לא דחה בידים אבל הכא דחה בידים אבל היכא דלא דחי מ"מ חמור ממ"א הא במס' חולין דף ט"ו ע"א אמרינן ע"כ לא קאמר ר"מ אלא במבשל אבל בשוחט לא וא"כ בכל ענין חמור מוקצה מחמת איסור ממוקצה מחמת מיאוס. וי"ל דכי היכי דדחי בידים ויושב ומצפה כמו כן לא דחה ואינו יושב ומצפה. ולפ"ז בשלמא התם אינו יושב ומצפה אבל הכא אין דקא מדחי אבל יושב ומצפה ודו"ק: