חידושי חתם סופר על שבת יב.

יוצא אדם בתפלין וכו' עיין היטב מג"א ססי' רנ"ב דאתי' שפיר אליבא דרבא דלא גזר גזירה לגזירה:

חייב אדם למשמש בתפלין ק"ו מציץ לכאורה צ"ע לר' יהודה דאין על מצחו אינו מרצה א"כ הא דחייב למשמש איננו משום קדושת השם אלא משום שלא יסח ממקומו הראוי ולא ירצה הקרבנות ומה ק"ו הוא זה לתפלין. ע"כ נלע"ד דודאי לא אתי' אלא כר"ש דהלכתא כוותי' בהאי דטומאה דחוי' בצבור וס"ל דמקרא נדרש לפניו ולאחריו כדקיי"ל בכל התורה כולה והכי דרשינן והיה על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו. תמיד לרצון אפי' אינו על מצחו נמי לרצון וא"כ ע"כ הא דלא יסיח דעתו משום קדושת השם הוא והוי ק"ו לתפלין אך ר' יהודה דדרש מצח מצחו שאינו מרצה אלא כשהוא על מצחו ע"כ אין המקרא נדרש לאחריו כלל אלא לפניו על מצחו תמיד שלא יסיח דעתו ולא משום קדושה אלא משום ריצוי הקרבנות ואין כאן ק"ו לתפלין כלל. והא דאמרינן ביומא דר"י מפיק הא תמיד לדרבה בר"ה לאו לכולה מילתא קאמר שיהיה תפלין ק"ו אלא שלא יסיח דעתו מציץ אבל רבה בר"ה ע"כ כר"ש ס"ל והכי פסק רמב"ם. ובס' שאגת ארי' כ' בזה דברים רחוקים מאד וע"ש:

ק"ו מציץ הקשה בס' באר שבע פ' אלו נאמרים הא אין כה"ג מגבי' ידו למעלה מן הציץ וכהנים הדיוטים מגביהים למעלה מהתפלין ש"מ ציץ חמור וכבר קדמו ר' אליעזר ממיץ בס' יראים סי' ט"ו ותי' דמשמש כל שעה היא שלא יפלו לארץ ויהי' נדרסים ברגלים ואז חמורים תפלין שיש בהם הרבה אזכרות הנדרסים ח"ו אבל לענין הגבה יד השמות שבתפלין מחופים עור והשם בציץ מגולה והוה הציץ חמור טפי. והנה למ"ש דהסיח דעת דתפלין היינו שלא יהרהר הרהורים רעים וע' מ"ש מג"א ססי' רנ"ב נמי א"ש כשמהרהר ותפלין בראשו איכא גנאי לכל השמות הכתובים בתוכו ובציץ ליכא אלא שם אחד משא"כ בהגבהת יד כנ"ל:

ודברי ר"א ממיץ הנ"ל צריכים עיון כתבתי בתשובה א' וז"ל וצ"ל לר"א ממיץ דלא בעי משמוש משום היסח הדעת אלא שלא יפלו לארץ ומשמע ס"ל כר' אלי' דקושרם בכל יום ופותח וקושר ומתיר ומש"ה איכא חשש נפילה לארץ ולפ"ז בשל יד דלך לאות ולא לאחרים לאות והם תחת בית הזרוע של אונקלי שלו ולא שייך שיפלו לארץ אה"נ דלא בעי משמוש והך דעבורו דרעא אטוטפתא מפרש לי' כר"ת ביומא ל"ג ע"ב ע"ש. ומ"מ צ"ע קצת דא"כ הא דאמרינן פ"ק דשבת דמותר לצאת בתפלין כיון דצריך משמוש כל שעה לא שייך שמא ישכח ולפי הנ"ל תינח תפלין ש"ר בשל יד מאי איכא למימר ויש ליישב עכ"ל בתשובתי:

חייב אדם למשמש פי' רש"י שלא יהי' כרוך בשום דבר וכו' פי' לפי' דודאי ליכא למיחש שיהיה נתון בתוכו חפץ ויוציאנו דמסתמא יש לו בגד מיוחד להחליף בשבת ומאין יהי' חפץ נתון בתוכו ומשום עניים שאין להם להחליף עליהם אמר חנני' חייב למשמש לא שייך על זה הילכתא רבתי לשבת משום הני דלא שכיחי ע"כ פי' רש"י שמא יכרוך דבר בהבגד בלי כונה בתוך ימי השבועה ועתה בשבת ישכח שבת ויטול החפץ בידו ויוציאנה עמ"ש תוס' לעיל ד"ה שמא ישכח וק"ל: