חידושי חתם סופר על שבת יא:

שותין על הגת עיין עירובין צ"ט דפי' תוס' דמדר"מ מייתי ראי' ע"ש ורשב"א בשמעתין בשם ר"ח פי' דמדרבנן מייתי ראי' ואפרש כוונתו דחיישי' שמא יכניס פיו כשהוא מלא מים לאחר שבלע כל צרכו הנותרי' יכניס בפיו ויהיה חייב וחפצים הצריכי' לו לאו דוקא דהמים הללו היינו חפצו ואך כשמכניס ראשו ורובו לא חיישי' להא דמסתמא יפליטם במקומם ומייתי מרבנן דכל מקום דשרי להחזיר המותר מותר לשתות מיהו הא כדאיתא בשבת תליא בראשו ורובו ובמעשר תליא בחמין וצונן ע"ש בפנים ותבין כי כן כוונתו. והמעיין בלשון תוס' דשמעתין יראה כי כן ס"ל ג"כ דבד"ה לא וכו' כתבו איכא למיחש שמא יביאום עכ"ל יביאום לשון רבים קאי אמים שבפיו ולא אדלי ששואב בו מים ושיטה זו ע"כ לית להו דפיו הוה מקום פטור כשיטת רש"י דעירובין וע"ש תוס' ק' ע"א משו"ה הקשו תוס' בפשיטות ולא חשו לתי' רש"י דפיו הוה מקום פטור היינו משום דמפרשו כפר"ח הנ"ל ואין שום סברא שיהיה פיו מקום פטור:

ולכאורה יש קצת ראי' כר"ח דלא כהתוס' עירובין דכר"מ אתי' דאי ס"ד סיפא כר"מ א"כ אמאי נדחק רב יוסף בחפצים הצריכים לו וד"ה ומאי דוחקא הא סיפא וכן בגת ע"כ כר"מ וא"כ רישא נמי ר"מ. מיהו למ"ש הב"ח דהא דחייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשיכה אתי' כדאביי דגזרינן גזירה לגזירה בתחובה בבגדו עט"ז ססי' רנ"ב. ואמר עלה רב יוסף הלכתא רבתי לשבת א"כ גם רב יוסף ס"ל כאביי ולדידי' מוקמא וכן בגת כרמלית ולא כר"מ דמעשר א"ש דרב יוסף לשיטתו נדחק ומוקי לי' בחפצים הצריכים לו וד"ה. אלא למאי דלא קיי"ל כהב"ח ויבואר במקומו אי"ה א"כ דוחק לומר דר' יוסף ואוקמתא דש"ס דלא כהלכתא אלא משמע כר"ח. ואולי גם תוס' בעירובין לא כ' דוכן בגת אתי' כר"מ אלא להס"ד דמתניתין ר"מ ואותה ס"ד מפרשים וכן בגת למעשר כר"מ אבל לרב יוסף גם וכן בגת למעשר אתי' כרבנן:

והנה רש"י ס"ל פיו הוה מקום פטור ונ"ל דוקא פיו דלא הוה כד' על ד' אבל ידו של אדם דחשובה לו כד' על ד' בלא מחשבתו אין שום חילוק בין ברשות שהאדם שם בין ברשות אחר בין מלאה בין ריקנות ולא צריך למה שנדחקו תוס' בעירובין כ' ע"א בשיטת רש"י דלעיל מיירי בחור כל שהוא שזה דוחק ואין צורך: