חידושי חתם סופר על שבת קד:

נתכוין לכתוב ח' וכתב ב' זיינין. עי' תוס' מאי דמייתי מנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' אין הדמיון מזריקה דהתם אין שם זריקה בפחות מארבע אמות כפי' רש"י לעיל ע"ג ע"א ד"ה דלא איכוין וכו' אך ראיתם מסוגי' דהתם דמסיק דרבא פוטר בטעה בשיעורין וא"ש. ומהרש"א הק' דלמא שאני הכא שעכ"פ לא נתכוין לכתוב ב' זיינין מש"ה הוה פטור אבל אי נתכוין לז' א' וכ' ב' חייב. וי"ל א"כ לאביי דמחייב בנתכוין לזרוק ב' וזרק ד' ה"ה או מכ"ש בנתכוין לכתוב חי"ת ועלתה בידו ב' זיינין ותיקשי לי' מתני' דפוטר בכי האי גוני וקשה ממ"נ או לרבא או לאביי:

כגון שנטלו לתגו של ד' ועשאו ר' פירש"י אסור להשהות ספר שאינו מוגה וכו' רצה בזה דאע"ג דלהכשר ס"ת לקרות בו לא הועיל כלום דה"ל חק תוכות. ודברי רשב"א בנטלו לגגו של חי"ת תמוהים בעיני מ"מ בתגו של ר' לא תי' כלום דפסול משום חק תוכות לכן כתב רש"י עכ"פ הואיל שאינו עובר על לאו ואל תשכן באהליך עולה כשיקרא וילמוד אדם מתוכו ילמוד ח"ו מאחד אחר או בהיפוך:

והנה לפ"ז נלע"ד מכ"ש שחייב התופר אותיות על בגדים ואפי' רוקם עליהם דאע"ג לענין גט פסול כי האי גוני כדאיתא בגיטין כ' ע"א ומטעם שפי' רש"י שם ד"ה אנדוכתרי ע"ש וכוונתו כיון דכתיב ספר כריתות צריך שיהיה הספר עצמו כריתות. משא"כ כשדבק עליו הן בדיבוק או בתפירה ורקימה שיכול לסלק האותיות והספר קיים כמו שהי' נמצא כ' כריתות על ספר ולא הספר בעצמו כריתות מש"ה פסול לגירושין ואולי אם באריגה ארג האותיות כשר שהספר עצמו הוא הכריתות משא"כ ע"י תפירה ורקימה כנ"ל כוונת רש"י ועיין פר"ח על הל' גיטין סוף סי' קכ"ה והמעיין יבחר. עכ"פ מדנקט ברייתא בסיפא כיפי ואנדוכתרי ולא חק תוכות שהוא ההיפך מהרישא דמיירי מחק תוכות כמבואר שם בסוגיא ועכצ"ל כיפי ואנדוכתרי הוה רבותא טפי לפסול מחק תוכות. וכיון שהוכחנו לענין שבת אפי' חק תוכות הוה כתיבה וחייב מכ"ש כיפי ואנדוכתרי. ולזה נתכוין מג"א סי' ש"מ סק"י ועיין מחצית השקל שם וק"ל: