חידושי חתם סופר על פסחים ח:

כל אדם שיש לו קרקע עולה לרגל כו'. הק' בתוס' את למ"ל ולפע"ד דהקרא מרמז בהפך דוקא מי שיש לו קרקע ומצווה לעלות לרגל הוא מובטח שלא יחמוד איש את שלו משא"כ מי שאין לו קרקע ועולה לרגל. כיון שאינו מצוה ועושה אינו מובטח בזאת ההבטחה וצריך להשמר מהיזק כי גדול המצוה ועושה ממי שא"מ ועושה ובזה מיושב נמי דמנ"ל לרבות פרתו רועה באפר דלמא דוקא מגזילת מטלטליו יהי' שמור ומנ"ל שלא יזיקו נחש וחולדה והא"ש דלמ"ל את לרבות מטלטלי' פשיטא דארצך הטפול לארצך קאמר דהא מי שאין לו קרקע מה ארצך שייך בי' וע"כ אהמטלטלי' קאי וא"כ את למ"ל ע"כ לרבות אפי' פרה חורשת כו' והשתא איכא למימר דאפי' מי שאינו מצווה ועושה נמי נשמר מהיזק אלא שאינו כ"כ שיהיה פרתו חורשת באפר וכו':

מפני מה פירות גנוסר בירושלם כו'. עי' מהרש"א ח"א שנדחק מה ענין זה לכאן והפשוט לפע"ד דאלו לא הי' מכוונים לשם מצות עלי' לא היו נשמרים מהיזק וכן דייק קרא לא יחמד איש את ארצך בעלותך לראות דייקא ולא לכוונה אחרת (ושייך לעיל שמא תאבד לו מחט כו') וזהו מרומז בקרא ששם עלו שבטים ש"י וגו' להודות לשם ה' ולא לכוונה אחרת ועי"ז יהיה שלום בחילך שלוה בארמנותיך שתהיה פרה חורשת כו' מה שלא היה אלו היו עולים לכוונה אחרת: