חידושי חתם סופר על פסחים נה.

ובגליל לא הי' עושין כל עיקר. צ"ע מאי כל עיקר הא חכמים דמתני' היינו חכמים דר"מ והן הנה חכמים דבמתני' דלקמן דס"ל דעושין ג' אומניות ומקילי טפי מר"מ וא"כ מאי כל עיקר אדרבא במתני' דר"פ ה"ל למתני מקום שנהגו שלא לעשות אין עושין כל עיקר לא גמר שאר מלאכות ולא ג' אומניות ויש לדחוק בזה. אמנם נראה בזה ראי' ברורה לשי' הרמב"ם פ"ח מהל' י"ט דבמקום שנהגו שלא לעשות כ"ע לא פליגי דאין עושין כלל וכלל. וע"כ לא פליגי אלא במקום שנהגו והא"ש דבמתני' דלעיל אמר מקום שנהגו לעשות עושין פי' גומרין מה שהתחילו קודם י"ד ובמקום שלא נהגו אין עושין פי' אפי' אין גומרין אמנם משנתינו חכמים היא ואמרו ביהודה הי' עושין פי' גומרין שאר אומניות ומתחילין נמי ג' אומניות ולכך צ"ל בגליל אין עושין כל עיקר פי' לא גמר שאר אומניות ולא התחלת ג' אומניות ועי' בצל"ח שכ' בהיפך מזה ולא ידעתי מה עלה על דעתו:

מעיקרא תנא מנהגא ולבסוף תנא איסורא. פרש"י דלשון אוסרין משמע בכל מקום כוונתו דאנשי גליל האוסרין הם אוסרין בכ"מ שלפי דעתם גם ביהודה אסור אלא שבני יהודה פליגי עלייהו אבל לפי דעת אנשי גליל אסור הוא בכ"מ משא"כ אי הוה מנהגא גם אנשי גליל מודים שבני יהודה מותרים דבאתרי' לא נהוג ועמרש"א דלא נחית לזה ועפר"ח במנהגי איסור תמצא חלוק בין מנהגא שיודעים ומודים שמותר לאנשי יהודה או איסורא כנ"ל ודע דלשי' רש"י לק"מ ק' תו' דר"מ וחלוק אב"ש וב"ה דלר"מ לא גרסי' בדב"ש אוסרין אלא ב"ש אומרים מנהגא וב"ה אומרים לאו מנהגא וק"ל:

ת"ש אבל לא יתחיל בתחלה בי"ד כו'. יל"ד לשי' הסוברי' דפלוגתי' באתרא דנהגו שלא לעשות א"כ מה פשיט דלמא הך בריתא איירי במקום שנהגו לעשות וכן ק' לשיטת הרמב"ם בהיפך וק"ל: