חידושי חתם סופר על פסחים נד:

אין בין ט"ב ליה"כ כו'. בתו' הק' האיכא ביני' מלאכה ולא ידעתי מה ענין מלאכה לכאן דמלאכת יה"כ לאו משום תענית נאסרה רק משום שבת שבתון תדע דאפי' בתענית ציבור לא נאסרו כל המלאכות כביה"כ הדלקת נר וכדומה וע"כ כנ"ל ולק"מ ק' תו':

לקביעא דירחא. פי' הכא אקילו רבנן שלא להטריחו מספיקא להתענות ב' ימים וגם עכ"פ יתענה יום א' משא"כ כשאוכל בין השמשות אי הוא לילה לא התענה כלל ואכל ביום התענית ונ"ל דיתענה ביום שני שהוא ספק ט' ספק י' דא"נ יהיה יום עשירי האר"י אי הוינא התם קבענא לי' בעשירי משא"כ כשיתענה ביום שהוא ספק ח' ספק ט' אולי הוא יום ח' ולא הועיל כלום. ואין להקשות למ"ל דתני הך בבא הא מדיוקא דסיפא שמעי' דשוה ט"ב לת"צ בכל מילי ומסתמא מקלינן בסיפא דת"צ מ"מ ניחא ליה למנקט ברישא בהדיא ואין להאריך:

מלאכה תניינא. יש להקשות לפי מה שהעלה מג"א לאסור מלאכה בליל ט"ב במקום שנהגו שלא לעשות משא"כ בת"צ דלילה שלו מותר דאין אסיפה אלא ביום כמבואר שם בש"ס ועמרש"ל בשמעתין אפרש"י וא"כ נימא ט"ב אינו כת"צ למלאכה דט"ב לילו אסור במקום שנהגו משא"כ ת"צ וצ"ע: