חידושי חתם סופר על פסחים קיח.

אני וחמורי נאכל באבוס א'. לע"ד נ"ל עפ"י מה דאחז"ל רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושיעבוד מלכיות פי' שלפעמים אדם עושה עבירות מרוב תאות לבו והיינו שאור שבעיסה יצר הרע נוהם מתוך קופה של בשר על דרך וכסף הרבתי להם וזהב עשו לבעל ולפעמים חוטא מרוב ענוות וצרות והיינו שעבוד מלכיות ועניות מעבירים את האדם ע"ד קונו ועי"ז יש לנו תי' נגד יצה"ר כשעולה ומסטין ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע כי הבהמה מאכלה בא לה בלי טורח ויגיעה וגם אין לה תאות לבות יותר מדאי כי כל מאכלה עיסבי דדברא אבל בשעה שנתקלל קוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות אני וחמורי נאכל באבוס ולא יהיה לאדם שום אמתלא כשיחטא ומה"ד יטעון עליו וחמור אבוס בעליו וכשאמר לו הקב"ה בזעת אפך תאכל לחם נתקררה דעתו שנרמזים שניהם בזעת אפך הוא עניות ושעבוד ותאכל לחם הוא תאות לבו כי כל סעודה קרוי' על שם לחם. ולכן ריש לקיש שהיה צדיק גמור לו נאה לומר אשרינו אם עמדנו בראשונה ולא היה מתירא שיטענו עליו ידע שור קנהו כו' ודוק:

יורקמו שר הברד יל"ד מ"ט לא עמד גם בשעה שהשליכו לאברהם אבינו לכבשן האש ולע"ד דהתם ידע שטפי עדיף בגבריאל להודיע אש מכבה אש אבל בחנני' משאל ועזרי' שנשרפו אותן שבחוץ אם כן הכי נמי היה נס גדול על ידי שר הברד שדרכו לכבות ועכשיו ישרוף העומדים מחוץ ואפ"ה השיב לו אין גבורתו של הקב"ה בכך פי' כי אז לא יהיה עיקר הנס הצלת חמו"ע כי ברד מכבה אש רק עיקר הנס יהיה משריפת הגוי' ואין גבורתו של הקב"ה להזכיר שמו על הרעה כי אם על הטובה הצלת הצדיקים כנלע"ד ודוק: