חידושי חתם סופר על פסחים קז.

סמוך למנחה. בתו' נתקשו מ"ט קרו לי' תפלת מנחה דוקא ועי' מה שתי' ועמג"א ולע"ד דהתפלות נתקנו על הקטרת האברי' והקומץ לא על הזביחה והזריקה ולכן בתמיד של בין הערבי' שמתאחר גמר שריפת האברי' עד הלילה שעליהם נתקן תפילת ערבית לא נתקן תפלת מנחה כ"א על הקטרת הקומץ שנשרף מיד בהריחו אש ולכן נקרא ע"ש מנחה כנלע"ד ודוק:

איבעי' להו סמוך למ"ג תנן ומשום פסח. האי בעי' איפשטא בסמוך מאגריפס המלך והר"ן כ' דלא איפשטו בעי' ורבים תמהו עליו ולע"ד לפמ"ש תו' דלאחר שעשה פסחו הי' לן להתירו באכילה אי טעמא משום פסח ותירצו כדי שלא ימהר לאכול וכו' ואולי י"ל בודאי אי אית לי' זמן לאכול כל היום לא ימהר משום זה בעשיית הפסח כיון דיש שהות הרבה רק כיון דבלא"ה אסור ממ"ק משום מצה אסור נמי ממ"ג משום פסח דימהר כיון דאין לו שהות כ"כ לאכול כ"א עד מ"ק וא"כ לא פשיט מידי דלעולם סמוך למ"ג תנן ואפ"ה איכא רבותא דאגריפ' דט' שעות כד' לדידן דמי וה"א דמותר לאכול ממ"ק ולמעלה משום מצה וממילא דמותר ממ"ג משום פסח לאחר שעשה פסחו דלא שייך ימהר וצ"ל דהש"ס לפי שאלת בעל האיבע' דבעי' סמוך למ"ג תנן בלא גזירת מצה אכילה גסה ולפי דבריו פשיט שפיר אבל באמת לא איפשטא בעי' כלל וק"ל: