חידושי חתם סופר על פסחים ק.

מכלל דפליגי בהפסקה. הנה לפמ"ש תוס' לעיל ד"ה סמוך למנחה לחלק בין אותה סעודה לסעודה אחריתי ובמג"א מסביר יותר דמכיון שברך בה"מ נסתם האסטמוכא וניטל טעם האכילה וא"כ ר' יהודה דחייש כולי שתא לתיאבון אדרבא לא הי' לו להפסיק כדי שלא יסתום האסטמוכא וצ"ל מ"מ הא עדיפא לי' דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא מ"מ לפי מאי דקי"ל כר' יוסי בע"ש להתחיל ולא חיישי' לתיאבון כלל למה קי"ל כוותי' בהפסקה ולמה לא נפסיק כי היכי דתיתי סעודתא ליקרא דשבתא ואפשר מש"ה פסק ר' יחיאל דלא כר' יוסי בהתחלה כולי שתא מדפסקי' כוותי' בהפסקה כיוון למ"ש אע"כ דלית הלכתא כר' יוסי בהתחלה דע"ש וחיישי' לתיאבון וס"ל דאכילת תיאבון עדיפא מסעודתא ליקרא דשבתא ולהכי לא נפסוק בע"ש וזהו דלא כמו שהבין הרא"ש בכוונת ר' יחיאל והק' עליו ע"ש ואין להאריך. עוד הק' הרא"ש ז"ל מה סברא יש לחלק בהפסק דע"פ מכולי שתא ולע"ד משום שמהפך סדר ד' כוסות כמ"ש תוד"ה ר"י ודוק. ומ"ש תוד"ה אין מפסי' כו' משמע לפי פשוטו דס"ל דר' יוסי גופא לא קאמר אלא דלא יפסיק אבל אתחולי לא מתחלינן והתוס' השיאו דעתו לדעת אחרת ולע"ד להבין הדבר כפשוטו וס"ל לבעל ה"ג דלמסקנא בריתא בתריתא עיקר ודכ"ע בע"ש ממנחה ולמעלה אסור ובתשע שעות ולמעלה הא דפליגי וס"ל לר"י דאין מתחלינן ור' יוסי ס"ל דמתחלי' ולא מבעי דמתחלי' אלא אפי' אי"צ להפסיק משקדש היום אלא אוכל עד שתחשך וה"ה אפי' טפי נמי וכמ"ש הר"ן לקמן ק"ב סוף ע"א גבי ר' יוסי אומר אוכל והולך עד שתחשך דהרשב"ם דחיק וגרי' משתחשך והר"ן מקיי' גי' עד שתחשך כיון דזמן קידוש היום משקיעת החמה והוא אוכל עד שתחשך וה"ה אפי' טפי נמי ע"ש:

דתני' מפסיק' לשבתות. הא דלא מקשה הש"ס לעיל מיד לר"ה דמשני לא נצרכ' אלא לר' יוסי בע"פ מודה ה"ל להק' מדר' ירמי' ולאסוק' דלהפסקה איירי ומדברי התוס' שבמרדכי למדתי דבל"ז הוה מצי לשנויי גברא אגברא קרמית ור"ה לי"ל דר' ירמי' ור' ירמי' מצי סבר כשנויי דר"פ אבל דאסיקנא מחוורתא כדר"ה א"כ ר' ירמי' כמאן מוקי' למתני'. א"נ י"ל דבל"ז מצינו למימר דלר' דגזרו ואסרו בכל ע"ש וי"ט ממנחה ולמעלה ה"נ לא חלקו בע"פ לחדש זמן ולאסור סמוך למנחה ומפני אותה חצי שעה שבין סמוך למנחה וזמן מנחה לא ראו לחדש גזירה אבל מתני' דאסור סמוך למנחה כר' יוסי אתי' דשרי' בכל השנה בע"ש וי"ט עד שתחשך ובע"פ לבד אסרו א"כ איכא למימר דאסרו מסמוך למנחה והשתא שייך נמי שפיר הלכה כר' יוסי בע"פ דמחמרי' מסמוך למנחה ודלא כר"י דמיקל גם בע"פ אבל השתא דבריתא בתריתא מתרצא וכולי שתא נמי סמוך למנחה אסור א"כ אין בין ר' יהודה לר' יוסי בע"פ ולא כלום קשה שפיר ודוק: