חידושי חתם סופר על נדה ג:

מאי איכא בין הך לישני וכו' עי' רמב"ן ורשב"א דה"פ אמאי נאדית מתי' קמא ומשני דמרויח קו' הש"ס מקוה. אמנם באידך קו' מאי איכא בין הך לישני דאם איתא ללישנא דהרגשה נדחקו. ולפע"ד דהא דסמך שמאי על אם איתא או הרגשה היינו בצירוף בטול פ"ו דאל"ה הוה עביד סייג וא"כ היה ק' להך לישני דהרגשה מה יהיה דינה של משמשת במוך נטהרנה ג"כ משום מרגשת הא עכ"פ נעביד סייג ולא שייך בטול פ"ו גבי משמשת במוך ואי נטמאנה הא ה"ל חוכא וטלולא דאותו טעם דהרגשה שייך גם אצלה ומשו"ה נאדי מהך תירוצא. ומשני משום אי איתא מעיקרא הוה אתי דזה לא שייך במוך וגם בטול פ"ו נמי לא שייך גבה ובדין הוא דתהי' טמאה:

המדלה עשרה דליים עיין היטב לשון הרמב"ם רפי"ד מהל' אבות הטומאות והוא תמוה וכל דברי הכ"מ אין להם שחר ועלה ברעיוני לומר דס"ל להרמב"ם ז"ל דספק אם היה השרץ בכלי או בדלי ה"ל ספק טומאה צפה ע"פ המים וטהור אם יש לו אוגנים א"כ אין זה ספק טומאה צפה דוקא אי הטומאה ודאי צפה וספק נגע זהו טהור אבל ספק אי היה צפה או לא זהו [ספק] טמא לכן אי יש לו לדלי אוגנים אפשר נתעכב השרץ אחר המים וספק אי היה צפה או לא היה צפה זהו ספק טמא משום דאדם אוחז הדלי בידו וה"ל בידי אדם. זהו דין הדלי. אך שארי הכלים לא תליא בזה ואין ספיקו בטומאה צפה אלא במים שבהם אע"ג דזה תלוי' בזה דאם נטהר הדלי ממילא כל המים טהורים ז"א דכן מצינו במשנה פ"ו דטהרות המסוכן ברה"י ע"ש וה"נ אין זה תלי' בזה וא"כ היה ראוי לטמא הכלים אלא משום שהכלים אין בהם דעת לישאל. אלא מ"ש אח"כ המערה מכלי לכלי א"א לישבו לפ"ז וצ"ע:

א"נ מיא לא קפיד עליה ונפקא מניה בין הני לישני יין ושמן דשרקי וקפיד נמי עליה כמי פירי וק"ל: