חידושי חתם סופר על נדה ג.

ושניהם לא למדוהו אלא מסוטה לולי דברי התוספות נ"ל דהש"ס לא רצה אלא ללמוד דחזקה דאתרע לא מחשב תו כודאי אלא כספק בעלמא מדחזינן דבסוטה דאתרע חזקתה משוינן לה כודאי ברה"י ואי לאו דבעלמא ספיקא הוה לא הוה מחמרינן לעשותו כודאי אע"כ דהריעותא מגרע כח החזקה לעשותה כספיקא. וא"כ הכא במקוה וחבית דאיכא נמי אידך ריעותא דהעמד טמא וטבל על חזקתו ה"ל תרתי לריעותא ופסול:

ושרצים דמעלמא כ' תוס' דכתם יבש ע"כ טמאה למפרע וכו' ולזה נתכוונו תוס' לעיל לחלק בין נגע למקוה דמקוה עכ"פ כבר יצא מחזקתו דאין דרכו להתחסר בפ"א משא"כ נגע וק"ל וטעמא עמ"ש ר"ן בחולין דף רנ"ז ע"ב דכיון דע"כ שעה א' היינו טועים בחזקה זו שלפני שעה היינו מחזיקי' מחשבתנו שטהורה והרי עתה לפנינו כתם יבש שכבר היה בה לפני שעה אם כן ממילא בטלה לה חזקתה לגמרי. וכן בטריפה שע"י סירכה ועי"ש דלא תקשי ממומין עי' כל זה פ"ק דחולין [וק' מג' ימים חומץ דשמעתין וק"ל וצ"ע]:

ואב"א היינו טעמא דשמאי משום אשה מרגשת וכו' הקשה בגליון לפ"ז לא א"ש הא דאמר לקמן עשה סייג וכו' וי"ל דמ"מ הקשה הלל דמפני סייג ה"ל לומר לא פלוג לחומרא והשיב לו שמאי משום בטול פ"ו אמרינן לא פלוג לקולא:

והאיכא כתמים כ' מהרש"א מלשון רש"י משמע דהקו' היא מלמפרע ולא מלהבא וטעמו של מהרש"א קצת דחוק. דהא לא איירינן מלמפרע דמעל"ע דאין לו שורש דאורייתא אלא איירינן מלמפרע דעד שעת כיבוס וזהו כמו מכאן ולהבא ולע"ד הדבר פשוט בשלמא מכאן ולהבא דין הוא שתטמא מספק מה"ת ספק אימור מגופה וארגשה ולאו אדעתה וספק משוק של מטבחי' ועברה ולאו אדעתה משא"כ למפרע הא ה"ל ס"ס דלמא מעלמא ואת"ל מגופה שמא השתא חזיתי' אבל להלל לא הוה ס"ס דלדידיה אמרינן חזקה מגופה וארגשה וסברה הרגשת מי רגלים היא ולא תלינן בשוק של מטבחי' ולאו אדעתה. משא"כ לשמאי ע"כ צ"ל לאו אדעתה. או ארגשה ולאו אדעתה או עברה בשוק ולא אדעתה א"כ ה"ל ספק. (מלמפרע) [ולמפרע] ה"ל ס"ס:

ובזה ניחא דלהלל לא מטמאים נמי למפרע דפקידה קודם הכיבוס ונימא מיד אחר הכיבוס נפל הדם על החלוק וכבר מקודם לזה אוקמי' כותלי בית הרחם. והא"ש דקודם כיבוס ה"ל ס"ס שמא השתא מכיבוס ואת"ל משעת כיבוס שמא לא אוקמי' בית הרחם. ולא הוה שם אונס חד דהא' מתיר יותר מחבירו דאי היה דם על החלוק א"כ הנושא החלוק נושא מעינותה של נדה ומטמא אדם משא"כ אי החלוק אינו טמא אלא משום שהיה דם בבית הרחם ה"ל בגדי נדה ולא מטמא אדם. והנה לפי דברינו אלו אי מעל"ע הוא קודם שעת הכיבוס כגון שלבשה החלוק היום א"כ באמת טמאה מעל"ע גם בכתם ובזה י"ל לשון הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב הל' ג' שכ' גבי כתם ג"כ טמאה למפרע עד כ"ד שעות ע"ש. ולפי הנ"ל מצי איירי בלבשתה החלוק בתוך כ"ד שעות ועיין מ"ש [הרמב"ם] פ"ג ממשכב ומושב:

אמר אביי מודה שמאי במוך כו' לכאורה נראה דאביי ס"ל כר' יוחנן לקמן דאם רק יש לקופה אוגנים נמי מודה דטמאה ורבא כחזקי' דדוקא שולים והיינו מוך דחוק אבל סתם מוך דכוויץ אינו אלא כאוגנים לא: