חידושי חתם סופר על נדה טו.

אמר רב למפרע ור"מ היא מ"ש תוספות אמאי לא משני שמא תמצא כתם אין נעלם מהם בקושייתם שתבדוק חלוקה רגע קודם תשמיש אלא שעיקר קושי' דזה לא מהני דאכתי אם תמצא כתם אחר תשמיש ותטמא למפרע עד שעת בדיקה והיה זמן התשמיש נכלל באותו העת שהרי היא בדקה קודם תשמיש אבל רגע התשמיש נמשך לזמן בדיקה שאח"כ ותהיה טמאה מתחלת שעת תשמיש ואילך. דאף ע"ג דכ' תוס' דלא שכיחא שתמצא דם כשיעור וסת. מ"מ נהי דליכא למיחש להא מ"מ אי אירע דאשכחת כתם מטמאין לה למפרע מתחלת תשמיש ואילך והו"ל לשנויי הכי שמא תמצא כתם. וע"ז (משני) [תירצו] תוס' דלחששא זו נוכל לעשות תקנה שתבדוק חלוקה קודם פרישתו פי' מלבד מה שבדקה קודם תשמיש שזהו פשוט וא"צ למימר. עוד נוסף לזה תבדוק שנית קודם פרישתו ממנה סוף התשמיש. וא"כ אם תמצא אחר כך כתם לא תהיה טמאה למפרע אלא סוף תשמיש ולא יותר. ואי תימא מ"מ ניחוש שמא אז קודם פרישתו תמצא באמת כתם על חלוקה. ז"א דהא כתבו תוס' דזה לא שכיחא שתראה עכשיו בשעת תשמיש. ונהי דאי היתה מוצאת כתם אח"כ היתה מתטמאת גם למפרע משעת תחלת התשמיש מ"מ לכתחלה לא חיישינן להא. זה נ"ל פשוט אלא שראיתי מהר"ם ומהרש"א לא פי' כן ע"כ הארכתי: