חידושי חתם סופר על נדרים עט:

אלא נדרי ענוי נפש מיפר בין לעצמו בין לאחרים וכו'. שיטת הרמב"ם נראה דס"ל דנדרים שבינו לבינה אינו מיפר אף לעצמו אלא עד שתתגרש ותו לא ונשאר קושית הש"ס מר"י בן נורי והוא גופיה פסק כן ועיין לח"מ. והנלענ"ד דס"ל דהטעם דיפר ויועיל אף לאחר שתתגרש היינו משום דאם תהיה אסורה לחזור לו נמצא הדבר נוגע לו עתה ג"כ שעי"ז הנדר א"א לגרש מהר פן תיאסר עליו והרי תיקנו חילוקים בין ישראל לכהן ר"פ המדיר מטעם זה. נמצא נח לו לאדם להיות עם אשה שאפילו יכעוס ויגרשנה יכול להחזירה. מש"ה הדבר נוגע בינו לבינה גם עתה. והיינו דוקא כהא דריב"נ וכדומה שאסורה לחזור לו מפני שא"א לה להשמר ממלאכות קטנות כפי' רש"י בכתובות. אבל שארי נדרים שאפשר לה להשמר וכשרוצה להחזירה מותרת לו אין הפרתו חל על אחר שתתגרש דמה בינו לבינה איכא. והא דפריך הש"ס מר"י בן נורי היינו משום דמתני' נמי מיירי מקישוט ולחד מ"ד ר"פ המדיר ס"ל דקישוט הואיל ומינוולא בעיני חברותיה א"א לה להזהר שלא תתקשט ודבר זה כתבו תוס' בשמעתין בשם רבינו מאיר ע"ש וא"כ דמי קישוט לדר"י ב"נ דיפר עתה אאחר גירושין שלא תהיה אסורה לחזור לו ואפ"ה פליגי במתני' אי הוה ענוי נפש או לא ומאי נ"מ בהא והוצרך לשנויי הכי קתני אלו נדרים שהוא מפר בין לו ובין לאחרים כו' אבל לעולם כל נדרים שבינו לבינה ואינה אסורה לחזור לו אינו מיפר אלא כל זמן שהיא תחתיו ולו ולא לאחרים ולכשתתגרש אפי' לו אינו מיפר וכפסק הרמב"ם ולפ"ז מ"ש פי"ב הלכה ג' אסרה עליה תשמיש וכו' צ"ל לכשתתגרש מותרת לו כדי שיהיה מותר להחזירה וכן דעת לחם משנה שם. אמנם בשארי דברים שמותרת לו ביאר דעתו סוף הלכה ז' כנ"ל. אמנם בקישוט דכיחול ופרכוס שהזכיר בהלכה ה' בבבא דבינו לבינה כמ"ש הלח"מ בזה לא גילה דעתו אי ס"ל כהך מ"ד דפ' המדיר דא"א להזהר וא"כ יפר אף לכשתתגרש או לא ס"ל כהך מ"ד. ומיושב קושית הרשב"א בשמעתין שהקשה לר"י בן נורי אמאי יפר קודם שחל הנדר וא"ש כיון שעתה הוא מדברים שבינו לבינה שאין בידו לגרשה מפני שתהיה אסורה לחזור לו מש"ה יכול להפר עתה וכמ"ש הר"ן פ' ע"א ד"ה ורבי יוסי סבר וכו' ע"ש וק"ל:

לא תרחץ ולא ליתסרן פירות עולם עלה עיין ר"ן ומה שיש לעורר עליו כבר כתבתי בביאור לעיל (טו ע"א) ע"ש היטב: