חידושי חתם סופר על נדרים סד:

אלא אר"ל שירדו מנכסיהם והעניות מצוי הוא כמ"ש הר"ן והרא"ש בשם הירושלמי וכתבו הראשונים לא שהוא מצוי בעולם טפי ממיתה. אלא שיראה בעיניו עוני של חברו מצוי טפי משיראה הוא מיתת חברו שאפי' חברו זקן וחולה אפשר שימות הוא קודם דנפישי גמלי סבי וכו' ועיין גטין (ל ע"ב) ועיין מ"ש הרשב"א בתשובה סי' אלף ל"ט ואייתי ליה בש"ע ח"מ סי' קי"א ובש"ך שם ס"ק ט' עתידין בעלי זרוע ליפול י"ל הכא עניות מצוי בבעלי זרוע קאמר אבל באדם אחר אפשר דהוה נולד:

והרמב"ם אינו מחלק בין נולד מצוי לאינו מצוי. וכתב הכ"מ דס"ל מה דאמרו שירדו מנכסיהן כבר בשעת השבועה והיה השבועה בטעות וכן משמע מפי' הקונטרס דשמעתין ע"ש בכ"מ וצ"ע א"כ לא היה להם לומר אלא כבר מתו בשעת השבועה שאין זה תלוי אי מתו ממש או הענו וירדו מנכסיהם וצ"ל אי מתו ממש היה נודע למרע"ה בשעה שנשבע כי בודאי היה חוקר ודורש טרם שנשבע. אבל עוני א"א לחקור דיש מתעשר ואין כל. וי"ל עוד דודאי גם ר"א ס"ל דדתן ואבירם היו והם לא מתו אלא ירדו מנכסיהם אך מדאפקיה רחמנא בלשון מיתה ש"מ דקרא כולל תרי מילי כי מתו כל האנשים היינו מלך מצרים הראשון מת ממש וכדכתיב וימת מלך מצרים וכתב הרמב"ן אין מקרא יוצא מידי פשוטו שמת ממש ותוס' על התורה כתב מדלא כתיב וימת ויקם מלך חדש ש"מ שנצטרע ואומר אני אלו ואלו דא"ח שהמלך הראשון מת. ואשר קם תחתיו נצטרע ושחט הילדים. ועכ"פ זה הוא בכלל מתו כל האנשים שהמלך שכבר הלשינו על משה אותו מת ולמלך חדש אינם יכולים ליכנס להלשין כי המה ירדו מנכסיהם והשתא אע"ג שהם אפשר כבר ירדו מנכסיהם בשעת השבועה מ"מ המלך הראשון עדיין חי היה דאחר ויואל משה כתיב וימת מלך מצרים. זה נ"ל סברת ר"א. ורבנן ס"ל העיקר תלוי בדתן ואבירם והם כבר ירדו מנכסיהם בשעת השבועה: