חידושי חתם סופר על נדרים סב:

קציר חטים ולא קציר שעורים דאזלינן בתר רובא וה"ה אי רובא קוצרים שעורים אזלינן בתר רובא ולא דמי לעיל י"ג ע"א גבי שמן לא אזלינן בתר רובא כתב הלח"מ התם אמרינן משניהם נאסר אבל הכא א"א אלא לקציר אחד ואמרינן על הרוב נתכוון. ובהכי מתישבא נמי ממתני' לעיל (יח ע"ב) סתם נדרים וכו' דאזלינן בתר רובא דקרי ליה בשר מליח או חרמי כהנים דהתם נמי לא נתכוון אלא לאחד מהם. וש"ך תי' בלא"ה התם מיירי שהוא מפרש כוונתו. ויען הרוב קרי ליה הכי מהימן. משא"כ בשמן. ובשמעתין מיירי שאינו יודע למאי נתכוון ע"כ צריכים לדברי לח"מ הנ"ל:

הנודר עד הקיץ בגליל וירד לעמקים וכו' כתב הרא"ש ה"ה להקל. והיינו באומר קונם עד וכו'. דקבלת הנדר וחיילות כנדר הכל ביום אחד והספק בזמן המשכתו אז לכ"ע אזלינן בתר המקום והזמן שעמד בשעת הנדר. אבל אם אמר בגליל קונם מקציר ואילך וירד לעמקים דקבלת הנדר היה בגליל וחיילתו בעמקים. זה תליא בפלוגתא ועיין לקמן בר"ן (פד ע"א):

עד שיעבור הפסח וכן פסק הרמב"ם. ובפ"ג מתענית הלכה ט פסק שמתענים עד שיצא ניסן של תקופה. צ"ל היכא שלא ירדו גשמים כלל מתענים עד שיצא ניסן של תקופה אולי עוד ירחם. אבל בשנה שהגשמים יורדין הוה פסיקת גשמים על הרוב משיצא הפסח ועמ"ש הלח"מ: