חידושי חתם סופר על נדרים סב.

משום דההוא הוה גנבי ליה ענבי כולה שתא וכו' אי הכי אמאי ציער נפשיה וכו'. עיין מהרש"א ח"א שנדחק בזה מאי אי הכי ממ"נ אי האי רצה לדין גנב במיתה א"כ אפילו אי לא גנבי ליה כולי שתא נמי סכנת נפשות הוה ואמאי ציער נפשיה ואי גוזמא בעלמא גיזם ההוא גברא להפחידו להוציא ממנו ממון א"כ השתא נמי לק"מ אמאי ציער נפשיה. ונ"ל דההוא גברא עם הארץ וסבור היה הואיל והאי גנבא אכיל כוליה שתא טבל בלי מעשר וחייב מיתה בידי שמים שהרי הגנב ולא נתיאשו בעלים אינו יכול לעשר נמצא זה חייב מיתה חשיב הוא שדמו מותר לו ורצה להורגו בידים ומש"ה פריך אמאי ציער הא ה"ל פיקוח נפש. אבל אי לא הוה גניב רק אותן שהוקפלו המקצועות דליכא איסור טבל לא נחשד ישראל להמית גנב אלא לגיזום בעלמא עביד ושפיר ציער נפשיה ומש"ה קאמר א"ה וכו' וק"ל:

הא באתרא דידעי ליה וכו'. מהרש"א נדחק בקרא דיהללך זר ה"ל למימר מרגניתא דרישא מיותר יהללך זר ולא הל"ל אלא לא יהללך פיך. אע"כ דוקא במקום דיהללך זר באתרא דידעי הוא דלא יהללך פיך אבל באתרא דלא ידעי ולא יהללך זר אז אפי' פיך יהללך:

וקדשתו לכל דבר שבקדושה וכו'. פי' כהן נגד ישראל ובשוים ומכ"ש ת"ח נגד עם הארץ שהרי ממזר ת"ח קודם לכה"ג עם הארץ במשנה סוף הוריות ומייתי התם מקרא יקרה היא מפנינים ע"ש. ופי' רש"י כאן ד"ה וליטול מנה יפה וכו' אינם מובנים ועמ"ש מהרש"א ח"א: