חידושי חתם סופר על נדרים לט:

ומדוע תתנשאו על קהל ה'. איתא (שם ע"א) דרש רבא ואמרי לה א"ר יצחק מ"ד שמש ירח עמד זבולה וגו' מלמד שעלו שמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם אנו מאירים ואם לאו אין אנו מאירים. ידוע דע"ז דדור אנוש היה שהיו אומרים שמכירים הבורא ית"ש אלא היינו כבודו להשתחות למשמשיו הגדולים שמש וירח. ובא מרע"ה ולימד דעת להוריק כל עבודות לו ית"ש אפילו לגדולי משמשיו לא יכנע להם אדם ולא יתן להם שום כבוד בלתי לה' לבדו. מזה לקח קרח מקח רע ואמר למרע"ה אע"ג שפניך כפני חמה וקרן עור פניך מ"מ דיו כחמה וכל העדה קדושים ובתוכם ה' ואין בין ה' וביניהם אמצעי ומדוע תתנשאו. והיות המרד הזה נעשה ע"י השמש והירח ע"כ שמש וירח עמד זבולה:

המבקר את החולה נוטל א' מס' בצערו וכו'. יראה דבן גילו דוקא נוטל א' מס' ובאמת אי הוה ידעינן בן גילו מי הוא היו נכנסים ששים בני גילו [בפעם אחת] ויעמוד מחליו. אך זה אינו ידוע לנו. והשתא אפילו נכנסים כל בני העולם אצלו בזא"ז ובין כך יזדמנו לו ס' בני גילו מ"מ בין אחד לחברו יש שהות זמן מה ומה שנטל הראשון א' מס' עד שיבא השני כבר הכביד עליו החולי והחמימות וחזר לקדמותו וכן בין שני לשלישי וכן בכולם כי מדרך החולי שיעלה מעלה החמימות בכל שעה. נמצא א"א שיפטור מחליו לגמרי ע"י המבקר. אבל עכ"פ הועיל המבקר שלא עלה כל כך למעלה במדרגה שהיה עולה אילו לא היו מבקרין אותו כנלע"ד: