חידושי חתם סופר על נדרים מ.

ואהבת לרעך כמוך. כתב הרמב"ם פ' י"ד מהלכות אבל מצות עשה של דבריהם לבקר החולה וכו' אע"פ שכל מצות אלו מדבריהם הרי הן בכלל ואהבת לרעך וגו'. ואיתא בגמרא כי אתא רב דימי אמר כל המבקר את החולה גורם לו שיחיה ושאינו מבקר גורם לו שימות מאי גרמא אילימא כל המבקר את החולה מבקש עליו רחמים שיחיה וכל שאין מבקר מבקש עליו שימות. שימות ס"ד. אלא כל שאינו מבקר אין מבקש עליו רחמים לא שיחיה ולא שימות וכו'. יראה לפרש ע"פ מה שאחז"ל המבקש רחמים בפני החולה אין צריך להזכיר שמו כדכתיב אל נא רפא נא לה. וכתבו המקובלים כי יש בהזכרת שמו קצת התעוררת הדין עליו. אע"פ שמ"מ קרוב לשכר ע"י התפלה מ"מ לפעמים איכא קצת הפסד (עי"ז לפעמים) ע"י הזכרת שמו. משא"כ כשמתפלל בפני החולה שא"צ להזכיר שמו אז טוב לו. והיינו הנכנס לבקר מתפלל עליו שיחיה כי לא צריך להזכיר שמו משא"כ מי שאינו מבקרו מבקש ואינו בפניו זה צריך להזכיר שמו בתפלתו ולפעמים יארע לו הפסד בדבר אע"פ שמתפלל עליו שיחיה:

נהרא מכיפיה מתבריך. כל השייך לסוגיא דמקואות יחדתי קונטרס בפ"ע. ומ"ש רש"י שלא מצינו מים חיים אלא לזב בלבד היינו בתוספתא. ומ"ש המפרש לא פי' כן היינו שיטת רבינו הלוי שבפי' רש"י שבת (סה ע"ב) ועיין רש"י בכורות וכן משמע פשטיות לשון המשנה פ"ה דמס' מקואות משנה ה' דזבה בעי' מים חיים. ובפי' המשנה להרמב"ם נדחק שם ולרבינו הלוי אתיא המשנה כפשוטה וכבר עמד בזה בשאילת יעב"ץ ח"א סי' פח דבפ"ק דמגילה ילפינן זב וזבה ומשוינן אהדדי ושזה ג"כ שיטת רש"י בסנהדרין ע"ש:

העתק מקונטרסי מסוגיא דמקוואות השייכים קצת לכאן:

בבכורות (דף נה ע"ב) בענין נוטפים וזוחלין אי הוה דאורייתא או רק דרבנן נראה דתליא בפלוגתא אי ים הגדול כמקוה או כזוחלין. דר"א ממיץ בס' יראים כתב דנפקא לן דמקוה באשבורן מדכתיב יקוו המים למקום אחד. והנה אי ים הגדול גופיה כזוחלים וא"כ ע"כ אל מקום אחד לאו דוקא וא"כ הך דאשבורן לאו דאורייתא. וזה תליא בפלוגתת ר"מ ור"י ור' יוסי פ"ח דפרה. ופלוגתת רש"י ורמב"ם אליבא דרבי יוסי ועכ"מ שם. והנה מריש קא קשיא לי מנ"ל דשמואל פליגא דידיה אדידיה דלמא אע"ג דמכיפיה מבריך וכל טפח גשמים עולה טפחיים נגדו מ"מ מין במינו לא בטיל ושמואל ס"ל בעלמא מב"מ לא בטיל. ואפילו נימא דזה תליא אי אזלינן בתר בטיל או מבטיל מ"מ מנ"ל דלמא שמואל אזיל בתר מבטל ואפשר לזוחלין להיות כנוטפים וה"ל מב"מ. ולכנ"ל דליכא רק איסור דרבנן ובדרבנן קיי"ל מב"מ בטיל לכ"ע. ומיושב המשך הש"ס דסידר תחלה הא דאבוה דשמואל ואח"כ ופליגא דידיה אדידיה. והיינו משום דהרמב"ם מפרש דמפצי ביומי תשרי נמי להקוות המים. עכ"מ פ"א ופ"ט דמקואות וב"י סי' ר"א וא"כ מוכח דאבוה דשמואל תני אפילו ביומי תשרי לנוטפים ושמואל לא חשש וע"כ בהא פליגי דאבוה דשמואל ס"ל פסול זוחלין דאורייתא מש"ה חשש להחמיר אפילו בתשרי ושמואל ס"ל דרבנן מש"ה הקיל בתשרי וכיון דמוכח דלשמואל איסורא דרבנן בעלמא הוא ובדרבנן קיי"ל מב"מ בטיל לכ"ע א"כ ע"כ פליג דידיה אדידיה:

וליישב פי' הרמב"ם הנ"ל דזיכה שטרא לבי תרי. דמפרש מפצי משום צניעות שלא תהיה בהיל לטבול. וגם להקוות המים. וגם קשה א"כ בניסן ה"ל למיעבד מפצי. ועמ"ש בתשובה שלי סי' ש"כ. ונ"ל דקיי"ל אין גודרים בכלים המקבלים טומאה כמבואר במשנה ה' פ"ה דמקואות. ומחצלת סתמא מקבלת טומאה וא"כ אין גודרים במפץ אך אם יחדה למחיצה נתבטלה מקבולי טומאה וקיי"ל מחיצה שאינה עשויה להתיר אינה מחיצה. ע"כ בתשרי שהיה צריך למחיצה להתיר טבילה משום צניעות שלא תמהר לטבול ע"כ הועיל נמי להקוות המים. משא"כ בשאר ימות השנה וא"ש:

ולולא שיטת הרמב"ם להסוברים דאבוה דשמואל לא חשש אלא בניסן ולא בשאר ימות השנה כלל. י"ל דאיהו ס"ל נמי מכפיה מבריך ומ"מ לא חשש שאר ימות השנה אפילו בימות הגשמים דממ"נ ביום הגשם ממש נתבטל ברוב מים העולה טפחיים נגדו. ובשאר ימים אפילו אנו רואים שהנהר גדול נימא איננו מקיבוץ מי גשמים שעברו וחלפו כבר רק הוא מבריך מכפיה. רק ביומי ניסן דחזינן הפשרת שלגים הרבה ואז אין טפחיים עולה נגדו וליכא ביטול רוב אז צריך מקואות. וא"ש נמי דקאמר שמואל פליג אדידיה דא"ל משום מב"מ לא בטיל דתינח ביום גשם ממש אבל אח"כ היה לנו לתלות רבוי הנהר מכפיה ולא מקיבוץ גשמים שכבר חלפו ועברו. אע"כ לית ליה מכפיה מבריך:

עיין ברא"ש מייתי בשם מהר"מ מר"ב דשמואל גדר מפני הרואים שלא ידעו דמכפיה מבריך. וצ"ע א"כ איך אמר הש"ס דפליג אדידיה. וי"ל הש"ס אזיל למ"ד בתר מבטל אזלינן וה"ל מב"מ ומדהתיר שמואל בתשרי וקשה הא אפילו טפה אחת לא בטיל אע"כ ס"ל שהוא דרבנן וא"כ בדרבנן ליכא למגזר נמי מפני הרואים וע"כ פליגא דידיה אדידיה. ואמנם אנן י"ל דשמואל ס"ל דאורייתא הוא ולא פליג אדידיה רק גדר מפני הרואים. והא דלא אסר נמי בתשרי. משום דס"ל בתר בטיל אזלינן וליכא מב"מ כי א"א לנוטפים ליעשות זוחלין. ועוד הארכתי בפלפול ופה מקום לקצר: