חידושי חתם סופר על נדרים יג.

הא דאמר לא לאימרא וכו'. ה"ה דהו"מ לשנויי כשינויא קמא דלעיל י"א ע"ב ס"ל כר"מ בחדא וכו'. ובלאה"נ משמע לעיל י"א ע"א סברוה וכו' כולה ר' יהודה היא וכו' מי מיתסר והתניא רי"א וכו' ע"ש הסוגיא משמע קצת דהוה סד"א רישא ר"מ וס"ל בעי' כ"ף הדמיון ור' יהודה פליג וס"ל בירושלים לא מהני כ"ף הדמיון ולפי אותה סברא הא דתנן במתני' דלקמן קרבן הקרבן בלא כ"ף הדמיון היינו בקרבן דשמו מורה על איסורא כמ"ש הר"ן שם אבל אימרא בעי כ"ף הדמיון ור' יהודה פליג אירושלי' דוקא הכי הוה ס"ד אלא משום דסברוה רישא לאו ר"מ וכולה ר"י א"כ לר"י מהני כ"ף הדמיון בירושלים ע"כ צריך לדחוק תרי תנאי אליבא דר' יהודה. אבל למ"ש הרב"י ובכ"מ פ"א מנדרים הלכה י"ט דס"ל לרמב"ם דהאי סברוה לא קאי במסקנא א"כ למסקנא אמרי' כהס"ד דת"ק לאו ר' יהודה וס"ל בעי' כ"ף הדמיון גבי איסורא. וא"כ הך ברייתא דלאימרא כאימרא דלא כר"מ:

ובעיקר דברי הכ"מ הנ"ל הקשה עליהם לח"מ מדלקמן רפ"ב פריך שם טעמא דאמר חולין וכו' והיינו כסברת סברוה וכו' ודלא כר"מ הנ"ל. ולפע"ד נראה כסברת הכ"מ דכל האומר לא חולין ממילא הוה מה שאינו חולין והוא קרבן. אך מ"מ יש הפרש גדול בין אי אמרינן מכלל לאו וכו' או אמרינן מטעם סברא הנ"ל. דאי אמרי' מכלל לאו וכו' הוה כאלו אומר בהדיא קרבן וכל האומר קרבן אין לספק דלמא לאחר זריקה קאמר כמבואר בסוגיא דלעיל ובר"ן. אך אי לא אמרי' מכלל לאו וכו' רק כיון שאמר לא חולין או לחולין [הל' בפת"ח] ממילא הוא מה שאיננו חולין. מ"מ אינו מוכרח שיהיה קודם זריקה דהרי לאחר זריקה נמי איננו חולין. ותליא באיבעיא דלעיל אי בעיקרו מתפיס או בדהתירא מתפיס. וא"כ הך סברוה וכן רפ"ב דפריך טעמא דאמר חולין וכו' לא נחית לפשיטות איבעיא דבעיקרו או בהתירא מתפיס. אמנם הרמב"ם דפסק בפשיטות דבעיקרו מתפיס א"כ אומר לחולין בפת"ח גם לר"מ אסור. וכמ"ש במתני' לא כשר אלא אסור וכ' הר"ן סתם נדרים להחמיר והקשה משנה למלך תיפוק ליה דאסור לשון נדר הוא ולק"מ דהיפוך מכשר איננו אסור דוקא אלא אינו כשר רק נבלה וטרפה וכדומה אך משום דלשון נדרים להחמיר אנו תולין דיוק דלא כשר אלא אסור והוה לשון נדר:

והנה הרא"ש פי' לעיל במתני' באומר טהור היינו קרבן דלא שייך טהרה אלא בקרבן. וא"כ לפ"ז י"ל אם אמר לא פגול ולא טמא ולא נותר נמי אסור דלא שייך אלא בקרבן ואפשר דתליא נמי בהנ"ל ועיין לשון רמב"ם פ"א הלכה כ"א שדבריו צריכים הגהה עיין כ"מ. ולפי הנ"ל י"ל:

ברוך אשר נצרני כאישון. וכתבתי חידושי פ' ראשון. הוא יחנני. ודעה והשכל יבינני. בחידושי פ' שני: