חידושי חתם סופר על נדרים יב

הרי עלי כבכור. עמ"ש לח"מ פ"א מנדרים הלכה ט"ו שדבריו מתוקים מדבש בישוב הרמב"ם אך מה שנדחק דרמב"ם מספקא ליה ומספיקא לחומרא לא היה צריך לזה. אלא בודאי פשיטא לי דמעיקרא מיתפס כדפשיט רבא ורבינא. אך הכא בבכור דבשעת איסורו קאי היינו אחר שכבר הקדישו בעליו ואז אזלינן בתר איסורו לעולם דע"כ לא איבעי' לן אלא באחר זריקת שלמים דהוה שעת היתר אבל אי קאי בשעת האיסור בודאי אזלינן להחמיר בין מעיקרא בין השתא וכמ"ש לעיל בשם תוס' נזיר כ"ב ע"א ד"ה מר זוטרא בסוף הדבור ע"ש וק"ל: