חידושי חתם סופר על כתובות ט

משום חשבונות עמג"א סי' ש"ז סקי"ו וק"ל:

גזירה שמא ישחוט בן עוף יש לעיין לפמ"ש הר"ן בסוכה משום הכי לא גזרו במילה בשבת שמא יעבירנו משום דא"נ יעביר ד' אמות ברה"ר הו"ל טעה בדבר מצוה ועשה מצוה ופטור מחטאת עכ"פ משו"ה לא גזרו משא"כ בשופר ולולב ומגילה דהוי ספיקא דיומא ע"ש ועי' בפסחים ע"ב ע"ב אפילו לשמח אשתו לדבר מצוה ואפילו סמוך לוסתה מיקרי טעה בדבר מצוה. א"כ מכש"כ הכא דא"נ שוחט בן עוף ה"ל טועה בדבר מצוה ופטור מחטאת וליכא למיגזר. ולכאורה י"ל ולחלק התם לא נדחה מילה מזמנו משא"כ הכא ולא הו"ל לקבוע יום חתונתו בע"ש. אלא לפ"ז לא מקשה מיוה"כ מידי דקביעא וקיימא ואם אולי נדחוק ולחלק בין מצוה לשמח אשתו דהתם לשחיטת בן עוף דהכא. ונאמר גם סעודת עיה"כ איננה כל כך מצוה. א"כ מיושב קו' תוס' דלא הו"מ פריך משארי י"ט שהיא מצוה רבה טפי:

ולכאורה י"ל בודאי אי היו סועדים הסעודה בשבת לא הי' איכפת בשמא ישחוט בן עוף אך הואיל וסועדי' במוצאי שבת שהוא חול אין אומרי' חטא בשבת בשביל שתזכה בחול וכעין זה במנחות מ"ח ע"א. אלא לפ"ז מה דמסיק השתא דאתית להכי בע"ש נמי משום שמא ישחוט בן עוף לא א"ש דהתם הסעודה היא בשבת. אם לא נאמר דהשתא דאתי' להכי נוכל לומר בשבת נמי ואתי' כמ"ד טעה בד"מ ועשה מצוה חייב. וא"כ מיושב מ"ש רש"י לעיל בברייתא בשבת משום חבורה ולא פי' משום בן עוף וא"ש דלא קי"ל כהך מ"ד וע"כ בשבת הטעם משום חבורה ומיושב נמי קו' תוס' לקמן ע"ב ד"ה מהו לבעול וכו' וק"ל:

א"נ י"ל ר"ז מוקי לה כר"י הסנדלר דמעשה שבת בשוגג אסורים לעולם לו ולמי שהוכן בשבילו. נמצא אי שחיט בן עוף יהי' אסור לו ולבני החופה ואם נאכל לישראל אחר אינו מצוה נמצא הו"ל טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה. ולפ"ז מה דמקשה מיוה"כ אע"ג דהתם יכול ליתן לישראל אחר שלא הוכן בשבילו ומ"מ איכא מצוה דאכילת עיה"כ וצריך לומר דאכילת עיה"כ אינו מצוה כל כך שאינו אלא מנהג גליל. ומיושב קו' תוס' דלא הו"מ למיפרך משארי י"ט:

אלא מעתה יוה"כ שחל להיות בשני בשבת ידחה וכו'. דע דר"ה שחל בשבת הי' ראוי לדחות שלא לבטל תקיעת שופר אלא דא"כ יהי' ר"ה ביום א' ויחול יום ערבה בשבת ויתבטל מנהג נביאי' דחמירא מדברי תורה ולדחות גם ליום ב' א"א על הרוב שעי"ז יהי' ח' חסרים כמבואר בערכין וכגון שהי' המולד זקן בערב שבת ונדחה ליום שבת ומשבת ליום א' ומיום א' ליום ב' ע"כ קבעו ר"ה בשבת. והשתא פריך יוה"כ בשני בשבת תדחה אין הכוונה לדחותו ליום ד' כי אין דוחי' ב' ימים כנ"ל לכן פירש"י לדחותו ליום ג'. ואי משום דמיקלע ר"ה ביום א' ויום ערבה בשבת. זה עדיף לקיים שופר בר"ה ולהזהר מתקלת בן עוף דהוה תרתי והתם רק חדא עי' פ"י שנדחק בזה:

ובזה י"ל קו' תוס' דלא מצי להקשות משארי י"ט דר"ה ואחרון של חג בלא"ה אינם באד"ו. ופסח ביום א' ממי ניחש בשבת ע"פ ישחוט בן עוף כיון דבלא"ה ניתן שבת לדחות לשחיטת פסחי' אין חשש כ"כ דשמא ישחוט ובטועה בדבר מצוה אפי' למאן דמחייב עיי' בפסחים ע"ב ע"א ועצרת יום א' נדחה הלא כבר הנחנו דב' ימים לא דחינן ולא נדחה אלא ליום ב' ויבוא ע"פ בשבת ויגרום חלול שבת בשחיטת אלפים פסחי' משום גזירה שמא ישחוט בערב שבועות בן עוף וזה כחוכא וטלולא:

דרש בר קפרא יש להמשיך הני ג' מילי דבר קפרא דשייכי להדדי דפלוגתא ישינה בין המפורשים אי אדם חביב או בעלי חיים שאינם עלולים לחטוא ולמרוד בהקב"ה. ובר קפרא ס"ל ברכה דאדם עדיפא מדדגים שאינם עלולים לחטוא. כי האדם עובד ה' ויכול להיות צדיק מושל ביראת אלקי' וע"ז מייתי דמעשה צדיקי' עדיף ממעשה שמים וארץ ובכללם כל הבריות כולן. אלא באמת צריך להבין נהי דיכול לשמור עצמו מכל חטא מ"מ בספר יצירה איתא שהאזנים אינם ברשותו של אדם וכיון ששמע דברים רעים על כרחו אפשר שימשך את לוצצים ח"ו ע"כ סמיך לי' ויתד תהי' לך על אזניך שיתחב אצבעו באזנו וק"ל. וע"י אמצעות האלי' באזן שלא יטנף אצבעו בצואת אזן ויכול להרהר בד"ת:

גדולים מעשי צדיקים וכו' הקשה מורי זצ"ל בהפלאה מש"ס דתענית גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ והרי מעשי צדיקים שהוא הגשמים גדולים ממעשי שמים וארץ. ולענ"ד ה"נ הו"מ להקשות מפ"ק דמגילה ויהי ביום השמיני אותו היום הי' שמחה לפני הקב"ה כיום שנבראו בו שמים וארץ הא יום חנוכת המשכן הוא טפי משמים וארץ ולפע"ד לק"מ דנהי דמעשי צדיקים גדול מפני שהוא בבחינת ב' ידים משא"כ שמים וארץ כל א' מהם נברא ביד א' מ"מ היום מתפאר ומתגדל במה שנברא ונעשה בו וכיון שנעשו בו שמים וארץ ששניהם נעשו בב' ידים הרי עכ"פ באותו היום נעשה מעשה בשתי ידים. הרי יום הגשמים וחנוכת המשכן שקולים עם אותו היום. וא"ש:

וזה פי' הפסוק למען ירבו ימיכם וימי בניכם וגם כימי שמים על הארץ ר"ל שהימים ירבו ויתגדלו ויתפארו בכם כמו שמרבים ומתפארי' ימי שמים על הארץ ששני הימים נעשה בהם מעשי ב' ידים. ולפ"ז היינו דוקא מעשי צדיקים היושבים ודרים בארץ ישראל כדכתיב על האדמה. וקשה שהרי ר' חייא שהוא בבלי ואייתי מטרא בתפלתו כדאיתא פ' הפועלים ע"כ השיב בבלי א' ור' חייא שמו וק"ל: