חידושי חתם סופר על כתובות פט

באו לה עדים בבית אבי' שזינתה בבית חמי' כך היא גי' רמב"ם וע"ש בה"ה וק"ל:

ובסרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק דמסקינן דאמר ר' יוחנן לתנא תני תידון בסקילה פי' רמב"ם שסוקלין אותה בבית הסקילה וכלשון הברייתא מקדימין לבית הסקילה. ונ"ל דהיינו תידון בסקילה ולא אמר סתם סוקלין אותה אלא רצה לומר שיש לה דין הנסקלין דעלמא שסוקלין בבית הסקילה והיינו לשון תידון. ולפ"ז להס"ד תידון בחנק ולא אמר חונקין אותה אתי לאורויי שיש לה כל דין הנחנקין שקוברין אותה בקבורת הנחנקי' ולא בקבורת הנסקלין ומיושב קו' תוס' ד"ה אימור דשמעי' לר"ש וק"ל:

היא וזוממי' ס"ד עיין שיטה מקובצת דטרח לקיים היא וזוממי' ממש בזוממי זוממי' היינו העדי' שבאו להזים עידי הבעל. ולכאורה נ"ל בפשיטות לפי דרכו. עפ"י מה שהקשו תוס' סנהדרין ט' ע"ב ד"ה עידי האב נהרגי' שהקשו אמאי נהרגי' לימא לא להרוג עידי הבעל באנו אלא לחייב הבעל ממון באנו ע"ש. נמצא אי נימא כקו' תוס' לא יהרגו עידי האב אם הוזמו אלא בשבגרה שאין הבעל חייב ממון שאז לא באו אלא להרוג העדים. והיינו דקאמרה ברייתא כשבגרה אז היא וזוממי' מקדימין לבית הסקילה והיינו עדים שלה שבאו לסייע לה ואח"כ הוזמו נסקלי' משא"כ בנערה. ואמנם הא תי' תוס' התם בסנהדרין דזה ליתא ואין חילוק בין נערות לבגרות לעולם נהרגים ומשו"ה לא מפרש לי' הש"ס הכי עיין וק"ל: