חידושי חתם סופר על כתובות פח

מנה"מ פי' תוס' מדכתי' בישראל קא בעי. לולי דברי תוס' דשמעתין הייתי אומר דהמקשן לא אסיק אדעתי' דרשא דבישראל. דפשיטא דקרא לא קאי על הנערה שתהי' ישראלי'. אלא שהיא עשתה נבלה בתוך עם ישראל והש"ס דרש לי' מיתורא. אבל פשטי' דקרא לא משמע הכי ע"כ לא אסיק המקשן אדעתי' הך דרשא. אבל ידע שפיר דכתי' בקנסא דמוציא שם רע כי הוציא שם רע על בתולת ישראל וזה בודאי למעוטי גיורת וס"ל דקאי אכל מה דכ' בפרשה ומשו"ה מקשה מנה"מ. וכדמסיק ומתה מרבה דוקא מיתה ולא מלקות וקנס. א"כ חזינן דחילק הכתוב בין מיתה לקנס א"כ חזר והקשה נהי בתולת בת ישראל ממעט כל מיני גרים מקנס ומלקות מ"מ דילמא ומתה מרבה כל מיני גרים למיתה. וחידש לו א"כ בישראל מאי אהני דנהי דפשטי' לא ממעט גרים מ"מ מיתורא ממעטי' עכ"פ הורתה ולידתה שלא בקדושה ובזה מיושבי' רוב ק' תוס':

ואם מאן ימאן עיי' קידושי' מ"ו ע"א ומ"ש ב"ש רס"י קע"ז והארכתי לעיל ר"פ אלו נערות:

נערה מלא דיבר הכתוב עיין הגהת משנה למלך פ"ג מנערה. ומ"ש מש"ס דערכין ט"ו ע"א דגדול האומר בפיו יותר מהעושה מעשה ומסקינן שם דמדכתי' כי הוציא שם רע על בתולת ישראל משמע משום הוצאת שם רע בלא חיוב מיתה מיחייב קנס ועל זה כתב הרב הנ"ל דמשו"ה הוה ס"ד אפי' קטנה משמע משום דבקטנה איכא שם רע בלא חיוב מיתה. עיין מ"ש תוס' לעיל מ' ע"ב ד"ה הא לאו הכי כו' בסוף הדיבור דבקטנה לא שייך הוצאת שם רע שהרי פיתוי קטנה אונס הוא ע"ש מיהו הרמב"ם לית לי' פיתוי קטנה אונס הוא עיין וק"ל. ועיין מכות ט"ו ע"א ומה מוציא שם רע שלא עשה מעשה כו' צ"ע מערכין הנ"ל דהאומר בפיו קשה מהעושה מעשה וצ"ע: