חידושי חתם סופר על כתובות צ

אין לה פתח בית האב. מדברי הרמב"ם פ"ג מאי' ביאה יראה דמפרש לי' בגיורת שלידתה בקדושה. שאין לה דין פתח בית אב כלל. אבל ישראלית שאין לה פתח בית אב נסקלת בבית הסקילה. וכן משמע דאי ס"ד בישראלי' קאי א"כ הי' לו למימר נמי יש לה פתח בית אב ואין לה אב. אע"כ דהיא אינה בכלל זה. והגז"ש דשמעתין לא אתי' אלא לגיורת. והכרח גדול לזה מדתנן במתני' גבי ישראלי' שלא נאמר פתח בית אב אלא למצוה ואי ס"ד דאתי' גז"ש כאלו כתי' פתח בית אבי' או בשעריך א"כ הרי מקיימי קרא כדכתי' אלא ע"כ גז"ש לא אתי' כלל לישראלי'. ואמנם רש"י נזהר מזה וכ' דהגז"ש אינה מקובלת אלא אסמכתא דרבנן. וכן נראה לכאורה דאלת"ה נילף נמי שער העיר האמור בנערה המאורסה בבית אבי' מפתח ויהי' כאלו גם שם כתי' שער או פתח. ונימא ליתן האמור של זה בזה ושל זה בזה. ויהיו שניהם נידונים בפתח בית האב אם יש לה ובשער העיר באין לה אב אע"כ אסמכתא בעלמא הוא מדרבנן:

על פתח ב"ד. עיין מ"ש בס' בנין שלמה בסנהדרין:

קא מיפלגי בפלוגתא דראב"י ורבנן. צריך לי תלמוד במה יתחייב זה המוציא שם רע כיון שהביא עדים שאמרו כדבריו מאי ה"ל למיעבד שהאמין לדברי העדים שכיזבו לו ומיהו לראב"י דמיירי בבעל והנה הוא כיזב באומרו לא מצאתי בתולים ובזה מיושב קו' תוס' לקמן ד"ה בשלמא כו' דכיון שהוזמו עידי הבעל מאמיני' לשמלה של האב למימר שהבעל כיזב ושקר ועשה קנוני' עם העדים אבל לולי כן לא הי' הבעל חייב לא קנס ולא מלקות ולא הי' עומד בלא יוכל לשלחה. ולר' יהודה נמי דס"ל שצריך שישכור עדים. א"כ כיון דאיכא עדים המעידים ששכר להעדים שהוזמו א"כ חייב בכל חיובי. וא"כ איכא למימר דרבנן דראב"י דמחייבי אפי' בלא בעל ס"ל כר' יהודה דבעי' שישכור עדים. ורבנן דר' יהודה דהכא דס"ל כרבנן דראב"י מ"מ ס"ל בהא כר' יהודה דבעי' שישכור עדים. ומ"מ למאי דקי"ל דלא בעי' שישכור עדים מוכח דהלכה כראב"י: