חידושי חתם סופר על כתובות ד

הא תנא לי' רישא. הר"ן בגיטין אמתני' דאם לא באתי מכאן עד יב"ח הקשה אם מת ותי' ה"א התם שהזכיר מיתה הו"ל טפי גט אחר מיתה ע"ש מילתא בטעמא. ובגליון שם תמה על הר"ן מש"ס דשמעתין דהקשה התם כן ולהר"ן לא מקשה מידי ולפע"ד לפמ"ש תוס' דע"כ תרתי אשמעינן דיש אונס ואין גט וע"ז המרכז סובב כל השקלא וטרי' דמדלא נקט מת ש"מ יש אונס ומדלא נקט חלה ש"מ אין גט אחר מיתה. וע"כ היינו לאשמועינן כיוצא בו במקום אחר דהיינו בתנאי דאם מתי דבתנאי דיב"ח דמתני' הא לא נפקא מיני' מידי דבלא"ה אינו גט דהא השתא קיי"ל יש אונס ורק לאשמועינן באם מתי וזה כבר תנא לי' רישא ושפיר פריך הש"ס ול"ש תי' הר"ן אבל הר"ן קאי למסקנא דאין אונס ולא נשמע מכאן אלא אין גט אחר מיתה שפיר הוצרך הר"ן לתירוצא דלא נצטרך למסקנא לומר דלא כרבותינו:

והיותר נראה אמתית דהר"ן אזיל למסקנת הש"ס לאפוקי מרבותינו וס"ל דודאי רישא נמי בכ' זמן בגט דאל"ה בלא"ה פסול כקו' התוס' וע"ז הקשה תרתי מתני' לאפוקי מרבותינו למה לי ותי' דה"א היכי דהזכיר מיתה הוא דלא אמרינן זמנו של שטר מוכיח אבל בלאחר יב"ח ה"א נימא זמנו של שטר מוכיח דהי' כוונתו מעכשיו קמ"ל אבל בלא סברת זמנו של שטר מוכיח פשיטא שאין שום ה"א דנימא שהי' כוונתו מעכשיו דמה"ת לומר כן ודבריו נכונים ומוכרח ותל"מ:

לאפוקי מרבותינו וכו' הקשה בחי' רמב"ן הא מרבותינו גופא מוכח דאין אונס דאי יש אונס א"כ אמאי התירוהו לינשא נהי דזמנו מוכיח והוי כמעכשיו מ"מ יש אונס אע"כ אין אונס ותי' אפשר דמעשה דרבותינו הי' במי שהתנה אפי' אתיליד אונסא ע"ש ונ"ל משו"ה מסיים ש"ס מאן רבותינו ב"ד דשרי משחא להכריח דע"כ לפי הה"א שאין הכרח משום מקום שאין אונס בגיטין ע"כ צריכין לומר דעובדא דידהו הוי במי שהתנה על כל אונסא דמתיליד דאלת"ה א"כ נמצינו למדין מרבותינו ב' קולות א' זמנו של גט מוכיח ב' אין אונס בגיטין ואם נצרף לזה עוד קולא דשרי משחא ה"ל בי דינא שרי' וע"ש במס' ע"ז דמשו"ה לא התירו פת דלא לקרי להו ב"ד שרי' עי"ש היטב אע"כ מיירי בהתנה על כל אונסא וליכא להוכיח אלא חד דינא דזמנו מוכיח:

ס"ל כר' יוסי הרמב"ם פסק כר"י בממון ולא בגט וכ' כ"מ רפ"ח מגירושין הטעם דבגט לא שייך זמנו מוכיח דגט בלא זמן פסול ע"ש. ונראה לפרש דס"ל דודאי למ"ד משום פירות. א"כ כשכתוב הרי את מגורשת מר"ח ניסן ואילך לא הי' שום חשש פירות. דהלקוחות יאמרו אייתי ראי' איזה ר"ח ניסן ואם כבר עבר זמן התנאי ואם נתקיים וכדומה. וא"כ מדכתוב זמן מוכיח עליו שכוונתו מהיום וזה הוא סברת רבותינו שהתירו לינשא. אך אנן קיי"ל כמ"ד משום בת אחותו וא"כ אם לא נדע אם כבר נתקיים התנאי תנצל ממיתה דאין ממיתין מספק. וע"כ לכתוב זמן ואין כאן זמנו מוכיח זה נ"ל כוונת הכ"מ:

ובזה ניישב מה שתיאר אותם ב"ד דשרי משחא משום הא דס"ל משום פירות ולא משום בת אחותו היינו טעמא משום דזנות דפרהסי' לא שכיחא כמ"ש תוס' לעיל והא דשרי משחא נראה היינו משום דס"ל גזירת בנותיהן לא שייך כל כך בבנותיהן בצינעא שהוא רק גזירת ב"ד של חשמונאים ואין להחמיר כל כך ורק משום בנותיהם בפהרסיא שקנאין פוגעין בו והא לא שכיחא. וליכא למיגזר רק משום דליפתן של כלי נכרים ורבותנו ס"ל נ"ט לפגם מותר ע"כ שרי משחא עיי' כ"ז באר היטב בש"ס דע"ז במקומו ותמצא מבואר. נמצא יש המשך מה דשרי משחא עם מה שס"ל בגט כר' יוסי וק"ל:

לסוף תלתין יומין פסקו מברא וכו' ב"י בח"מ סי' ר"ז מייתי בשם אגודה מי שנשבע לשלם ביום פלוני ובתחלת אותו היום נתעצל ובסוף שכח אע"ג דשכחה הוה אונס מ"מ הכא ל"ה אונס דלא ה"ל להמתין עד סוף היום שעה אחרונה ואייתי ראי' ממתני' דערכין ומייתי לי' בגיטין ע"ד ע"ב. והקשה הגאון מלעמבורג בספר ישועת יעקב סי' קמ"ד דלמא הכא היינו טעמא משום שלא בא עד יום האחרון ומשו"ה לא מהני אונס ולעולם יש אונס בגיטין. ומזה הוליד חדשות לאמור דהיינו דמשני הש"ס אונסא דשכיחא שאני. דלעולם אין שום חילוק בין אונס לאונס. אלא על סמיכות יום אחרון הוה כל אונסים שכיחי דמי יודע מה יולד יום והי' לו להקדים איזה ימים קודם דלא שכיחא שיהי' אונס שנמשך כמה ימים אלו דבריו ולא נהירא לחדש מה שלא שיערו אבותינו הראשונים ובשגם דא"כ אפי' אכלו ארי נמי יש לחלק בין יום אחרון להקדים קודם זמנו דהרי בהאי דאגודה אין חילוק בין אונס לאונס:

ובעיקר הקו' תמהתי היכן ראה שבא ביום שלשים לא איתמר אלא בסוף תלתין יומין ואותו הלשון משמע שבא בימים האחרונים של שלשים שהם ימי כ"ח וכ"ט ולא אמר ביום תלתין אתא וא"כ אדרבה מדיקדוק לשון הש"ס יש להוכיח כהאגודה וכן יראה למעיין בלשון ש"ס דנדרים דא"א לפרש ולהמתיק כוונת הגאון בתי' הש"ס שם אע"כ כמ"ש ועיי' לשון תוס' יבמות ל"ו ע"ב בסופו:

ועוד א"נ יהיבנא לי' שבא ביום שלשים מ"מ הא לא בא בסוף היום אלא ביום האחרון והאגודה לא מיירי אלא בנתעצל באותו היום בעצמו. ומה דמייתי ראי' מיום יב"ח ומשמע שהי' לו להקדים איזה ימים קודם ולא להמתין עד יום אחרון בלא"ה ק' זו על אגודה דדקדק לומר שנתעצל בתחלת היום הלא אפי' שכח כל אותו היום מ"מ חייב אבל אמת יורה דרכו לפמ"ש סמ"ע בהא דקיי"ל חזקה א"א פורע תוך זמנו א"כ בסתם הלואה נמי נימא חזקה אין אדם פורע תוך שלשים. ותי' בשלמא אי הוא בעצמו קבע לו זמן פרעון א"כ העיד על עצמו בתחילת הלואה ששיער בנפשו שלא יהי' לו מעות לפרוע עד אותו היום ע"כ אמרינן חזקה אין אדם פורע תוך זמנו. משא"כ סתם הלואה שהתורה חסה עליו וקבעה לו זמן שלשים יום. אפשר דא"ל זוזי תוך שלשים ופרע תוך זמנו. אלו דברי סמ"ע והן הנה דברי אגודה בזמן יב"ח שקבעה לו תורה מיחס חס עליה רחמנא והניח לו זמן יב"ח מ"מ א"א שלא יכול להמציא לו מעות כל משך זה הזמן ולא הי' לו להמתין עד יום אחרון והו"ל פושע. משא"כ במי שקבע זמן ונשבע לפרוע אי לאו דנתעצל ביום האחרון בעצמו לא מיקרי פושע במה שלא הקדים לפרוע ביום כ"ט שהרי שיער בנפשו שלא יהי' לו מעות באותו היום דמשו"ה קבע זמן ביום שלשים. וא"ש דברי אגודה. וא"כ הה"נ הכא שקבע זמן תנאו לבוא ביום שלשים דוקא אין חיוב עליו להקדים אפי' רגע קודם יומו שקבע בעצמו:

ועוד אי נימא נמי לסוף תלתין יומא היינו שעה אחרונה על היום מ"מ לא דמי לההיא דאגודה שהרי דקדק בלשונו ואמר ונתעצל בתחלת היום וכו' וזה שייך התם בנשבע דע"כ צריכין אנו לומר שהי' דעתו בכל עת לקיים שבועתו ולשלם א"כ מה שהמתין עד שעה אחרונה היינו עצלות וכן דיקדק נימוקי יוסף פ' כיצד הרגל לענין תפלת מנחה כיון דאיכא מצוה לזרוזי ולאקדומי שהרי אסרו לישב לפני הספר סמוך למנחה וכו' א"כ הו"ל עצלות בתחלתו וה"ל תחלתו בפשיעה וסופו באונס שכחה ולא שמי' אונס וכן ביום יב"ח במוכר בית בבתי ע"ח שמצוה לזרוזי ולא מצי למימר לא בעינא לפדותו. דודאי אסור לו לגרום בידים להחליט ביתו בארץ ישראל למוכרו לצמיתות וע"כ צריך ליתן דעתו לפדותו ולזרוזי נפשו נמי א"כ מקרי עצל. משא"כ הכא בתנאי שבגט. אה"נ יאמר שבתחלה הי' כוונתו שלא לקיים תנאו ויהי' גט ובזו רגע נמלך ומה מצוה לזרוזי איכא בזה לבטל הגט לצעורי לאשתו. והגט הוא ברצותו כחומר ביד היוצר ברצותו מקיים וברצותו מבטלו עד רגע אחרון שקבע לו ומי יאמר לו מה יעשה וזה ברור לכל מבין:

ועוד לאלוה מילין דלכאורה דברי אגודה צריכין ביאור מה שייך לומר שהי' לו להקדים קודם יום אחרון של יב"ח דלמא לא ה"ל מעות דהרי מפני דוחק מוכרו בתחלה. גם הט"ז ביו"ד סי' רל"ב הקשה דלמא אה"נ דמיקרי אונס ולא הועיל כלום בהטמנתו אלא שצריך להעמיד עדים וראי' שבא לכאן וצרור כספו בידו ובקשו במטמונים ולא מצאו ולהשמר מזה התקין הלל לחלוש מעותיו ללשכה ולעולם אי אירע כן שהטמין עצמו והלה מייתי עדים שחפשו ולא מצאו מקרי שפיר אונס. ולישב כל זה נ"ל עפמ"ש תוס' ורשב"א בגטין וערכין מה הי' לו להטמין הלא אם יעמוד בפנינו ולא ירצה לקבל אינו מועיל למ"ד נתינה בע"כ לא שמי' נתינה ותי' מ"מ יהי' בוש מלסרב ע"כ טוב לו להטמין ע"ש. והשתא קשה לי לבעל האגודה הלא טוב הי' לו שלא להטמין ולהעיז פניו לסרב מלקבל ממה שהוא עתה בהטמנתו שהרי אידך יעמיד לו עדים שבקשו ולא מצאו ויהי' אונס רחמנא פטרי' אע"כ מוכח אפי' מעמיד עדים בכך אינו מועיל ולא פטרי' רחמנא מחמת אונס כזה ומוכח דינו של אגודה ומיושב קו' ט"ז. ומעתה נ"ל ליישב גם קושייתם דאין הכוונה לומר דאמרי' לי' שהי' לו להקדים כי מה יעשה אם לא הי' לו מעות ואין אונס יותר מאונסא דזוזי. אך אי באמת הו"ל זוזי בתוך יב"ח ולא מיהר לפדותו וסמך עצמו על יום האחרון ה"ל פושע משום דאיכא מצוה בזריזותו וא"כ ממילא צריך להביא עדים ולברר אונסו שלא הי' יכול לפדותו כל יב"ח ולא הי' לו בשום פעם זוזי כל משך יב"ח וכל זמן שלא הביא עדים בכך הרי הוא בחזקת הלוקח חלוט לו. ופעל הרבה בהטמנתו כל יום אחרון שעי"ז לא יכול הפודה לזכות אפי' יביא עדים שבקשו ולא מצאו. מ"מ אינו זוכה אלא מטעם אונס וא"כ יצטרך נמי עדים שלא זזו ידיהם מתוך ידו כל יב"ח וזה ממש הנמנע. כנ"ל לקיים דברי האגודה. וא"כ הרווחנו דעכ"פ אי מייתי סהדי דלא הי' אפשר לבוא קודם לזה פטור. וא"כ אי ס"ד דשמואל דאמר לא שמי' מתיא מטעם אגודה קאמר הואיל וסמך עצמו על יום אחרון א"כ הו"ל לשיולי' אולי יברר בעדים דלא הוה אפשר לי' לאתויי קודם אע"כ ליתא להנ"ל. ועיין מבי"ט ח"ב סי' קצ"ב דמייתי לי' מג"א סי' ק"ח סקי"א הנ"ל בעובדא שביום קיום הטמינה האשה עצמה ובא הבעל ולא מצאה שירד לחלק בין ההיא דערכין לעובדא דילי' וכל דבריו אינם מובנים לי ע"ש:

ואמר שמואל לא שמי' מתיא פירש"י ואם רצתה תינשא לאחר וגם לכהונה נפסלה מהיום עכ"ל רצה בזה דלא תימא דלא אמר שמואל אלא שזה לא נקרא קיום התנאי דאונסא כמאן דלא עבד דמי וביאה זו שעמד מנגד בעבר הנהר לא שמי' ביאה. אלא צריך עדיין לקיים תנאו אחר עבור האונס והגט מיתלי תלי וקאי. ואי הוה מפרשי' הכי הוי קשה אש"ס דשמעתין וביותר אש"ס דנדרים כמובן ע"כ פירש"י דהוה פשיטא לש"ס דלישנא לא שמי' מתיא משמע כאלו לא בא כלל במזיד ועבר על תנאי והגט קיים מהיום בלי שום תלי' וספק. ועי' היטב במ"ש ש"ך חו"מ סי' צ"א:

ועיין ש"ס פ"ד נדרים דבעי לאתוי' אונס רחמנא פטריה מלנערה לא תעשה דבר ודחי דילמא קטלא שאני ומסיק לאתוי' ממתני' דהמדיר חברו שיאכל עמו וחלה הוא או בנו מותר בנכסי המדיר. ולכאורה קשה הו"ל לאתוי' מספר אוריי' דמשה והיא לא נתפשה אסורה הא נתפשה שרי' דאונס רחמנא פטרי' והתם ליכא קטלא. ומזה יש ראי' קצת לדינא של מהרי"ק ומייתי דבריו בש"ע סי' קע"ח דכל שמעלה מעל באישות אפי' לא מעלה בה' נאסרה על בעלה וראי' מאסתר שנכנסה ברשות להצלת ישראל ומרדכי צותה בכך ומ"מ נאסרה על מרדכי דמעלה באישות הוה. ומזה פסק בשבות יעקב במי שבאו עליו ועל אשתו רוצחים וצוה לה הבעל להבעל להם ועי"ז נצולו שניהם שאעפ"י שעשתה כדין מ"מ נאסרה על בעלה ועיי' בבית יעקב דפליג. ולדברי מהרי"ק ושבות יעקב הנ"ל ניחא דלא מצי לאתוי' מוהיא נתפשה דתינח כעין אונס דהתם שנאנסה בגופה כגון ותפשה ושכב עמה. אבל אונס שלא על גופה שנבעלה להצלת דבר אחר לא:

ואפשר דעובדא דגברא שאתפיס זכותי' הוה בכי האי גוונא דאיתנס ע"י דבר אחר שגרמה לו כגון שחלה בנו וכדומה ומשו"ה הוצרך לאתוי' ממתני' דמיירי נמי מחלה בנו:

ועדיין יש לחקור לקושטא דמילתא מנ"ל באמת מקרא דאונס כי האי גונא רחמנא פטרי' דלמא ולנערה לא תעשה דבר נמי מיירי באונס דתפשה ושכב עמה אבל אונס אחר לא. די"ל ע"פ מ"ש הרמב"ם בהלכות נערה בתולה דלהכי כתי' כי בשדה מצאה לומר כי סתם שדה בחזקת אונס ע"ש והשתא בשלמא אי נימא דכל אונסא רחמנא פטרי' א"ש אבל אי אמרת דוקא אונס שבגופה א"כ מ"ש שדה מ"ש עיר דבשדה נמי איכא למיחש שמא נאנסה באופן הנ"ל אע"כ כל אונס שרי:

והנה כ' ה"ה בשם העיטור דנשאל קמי ריש כלה יש אונס בקידושין או לא ולא אפשיטא. וצ"ל דמיירי בהיפך מגיטין כגון שאמר הרי את מקודשת אם אבוא ונאנס ולא בא דאי אמרת יש אונס ה"ז מקודשת ואי נתקן משום צנועות ופרוצות אינה מקודשת ומיבעי' לי' אי תיקנו גם בקדושין משום צנועות או לא. דאין לומר שנאנס בביטול התנאי דא"כ מאי מיבעי' לי' אדרבה אי נימא אין אונס נתקיימו הקידושין ואיכא טפי משום צנועות ופרוצות. אע"כ שנאנס בקיום התנאי ומוכח מזה דלא כמ"ש משנה למלך בשם הרבה מחכמי ספרד פי"א ממכירה דבאונס בקיום התנאי ל"ש טענה כלל וליתא:

משום צנועות ופרוצות הקשו תוס' א"כ מת תוך י"ב חודש נמי ניחש לצנועות ופרוצות וניעקר לקידושין מיני'. ולפע"ד דוקא באונס בגיטין דזימנין דיהי' אונסא דשכיחא והצנועו' ידינוה לשכיח ולא שכיח והפרוצות בהיפך אבל לענין גט אחר מיתה לא שייך זה ומיושב קו' תוס'. ומיהו לפי גירסתם פרוצות ואמרה דלא אניס לא משמע כן וק' לקו' תוס'. ולפ"ז מיושב המשך לשון התוס' וק"ל: