חידושי חתם סופר על כתובות ג

בעזהי"ת מה שחנני הי"ת חי' בלימוד ישיבה מס' כתובות פה ק"ק פ"ב תחלת זמן הקיץ קע"ג לפ"ק. יהי ה' אלקינו עמנו. אל יעזבנו ואל יטשנו:

בתולה נשאת. הא דלא נאמר הבתולה ונימא דקאי אבתולה דקרא כי יבעול בחור בתולה ולאשמועי' דאפי' בחור דלא קים לי' בפ"פ מ"מ נשאת ליום הרביעי. דה"א דוקא בתולה ידועה ומבוררת לכל דהיינו שיוצאה בהינומא וראשה פרוע אבל נכנסה לחופה ולא נבעלה ומת בעלה ונשאת לאחר דאין לה טענת בתולים למנה ומאתים ה"א דאינה נשאת ברביעי קמ"ל וכדלקמן י"ב ע"א וניחוש שמא תחתיו זינתה ע"ש:

מה"ט נמי לא נקיט והאלמנה בה' ידיעה דה"א דקאי אאלמנה דקרא בתמר שבי אלמנה בית אביך ואיהי הוה נכנסה לחופה עם ער ואונן ועדיין היתה בתולה דשלא כדרכן שמשו וה"א דנשאת ליום החמישי קמ"ל. וקצת קשה לשון ליום הרביעי וליום החמישי בה' הידיעה דהו"ל למימר ליום רביעי וחמישי בלא ה' והא דאמר ליום בלמ"ד ולא ביום הרביעי י"ל דרומז שנשאת לצורך אותו היום בעצמו שמותר לבעול ביומו כדלקמן ה' ע"א וק"ל:

נשאת ליום הרביעי כ' תוס' דלא תנן נושאין דה"א בע"כ. אע"ג דהאמת כן כיון שנתרצית באירוסין כופין אותה להנשא לו היינו בשוטים או כמורדת וכדומה עד שתאמר רוצה אני ותכנס לחופה מרצונה. אבל אין מכניסין אותה לחופה בע"כ ואין הקנין מועיל:

ליום הרביעי יש לעיין במס' מ"ק ח' ע"ב אין נושאין נשים במועד לא בתולות וכו' ומפ' טעמא משום בטול פ"ו אבל בעי"ט שרי משום דלחד יומא לא משהה אינש נפשי' ע"ש וקשה הא בתולה אינה נשאת אלא בד' וא"כ לעולם לא ישהה עד י"ט לישא ביום ד' שבתוך המועד שהרי משום חד יומא לא משהה נפשי'. וי"ל דהך דאין נושאין נשים במועד גזירה קדמוני' היתה קודם עזרא. וכשבא עזרא ותיקן קביעת ב"ד אע"ג שבטל הטעם דביטול פ"ו דהרי לחד יומא לא משהה נפשי' מ"מ התקנה לא בטלה שאין נושאין נשים במועד אפי' בתולות והא דתני' התם ערב הרגל מותר לישא היינו אלמנה אבל בתולה א"א דהא אין ב"ד קבועים בי"ט. ועמ"ש תוס' לקמן ג' סוף ע"א:

הרביעי פירש"י תקנת חכמים היא. יראה שרצה בזה לאפוקי שיטת בר קפרא בירושלמי דטעמא דמתני' משום ברכה וה"פ דהמנהג לישא בתולה ביום ד' משום ברכה והא דלא נהגו לישא ביום ה' היינו טעמא משום דרוצה להשכים לב"ד בעוד כעסו עליו. והכל ממנהג ולא מתקנת חכמים. ולדבריו צ"ל דאע"ג דמנהגא בעלמא הוא מ"מ אם הגיע זמן ביום א' אינו מעלה לה מזונות משום דכל הנשאת ע"ד המנהג נשאת וסברת וקבילת להנשא בד' כן נראה סברת בר קפרא בירושלמי ופני משה נדחק בזה. וקמ"ל רש"י דש"ס דילן לית לי' הא דבר קפרא אלא תקנת חכמים הוא דס"ל כר"א דנאמן לאוסרה וא"כ נשאת ליום ד' משום איסורא:

שפעמים בשבת ב"ד יושבים בעיירות פשוט דהיינו ב"ד של ג' וקשה למ"ד בסנהדרין ח' ע"א דמוציא שם רע בעשרים ושלשה וע"ש בפירש"י נ"ל התם כשהוא נגש למשפט בעי כ"ג והכא אינו בא אלא לסדר טענותיו בפני ג' ושוב לא יתקרר דעתו. אבל אינו עת משפט. ובזה ניחא נמי מה שהקשו פני יהושע ומ"ו בהפלאה למ"ד לא חיישינן ללעז ולא יתברר ע"י עדים א"כ מ"ט דנשאת ליום ד' ולע"ד לק"מ דהכא מיום שמסדר טענותיו עד עת שנגש למשפט יבורר ויבאו עדים. אבל התם מיירי שיבאו עדים מעת שהתחיל לטעון עד גמר דין בעוד שישבו הדיינים לזה לא חיישינן:

שאם הי' לו טענת בתולים יל"ד דה"ל למימר שאם יהי' לו ט"ב ישכים לב"ד י"ל דרמז אגב אורחא מ"ש הרא"ש שאם מאחר ביאתו לב"ד יום או יומים שוב לא מהימן דנימא לי' אלו הי' לו ט"ב באמת כאשר הוא טוען הי' משכים לב"ד מיד ביום אחר הנישואי' ולא הי' ממתין כל כך זמן טובא וק"ל:

הי' משכים לב"ד פירש"י שיתברר ע"י עדים והקשו בתוס' הא זנות לא שכיחא לריש לקיש. ואולי נ"ל בישוב קו' התוס' דודאי זנות בע"א שכיח וכיון דקיי"ל הבועל מצטרף עם אחר א"כ ה"ל ב' עדים מיהו התם בגיטין שמא יחפה לא שכיח שיבוא הבועל להעיד להרוג הנבעלת לו והוא אוהב אותה. אבל שכיח הוא שיבוא ויעיד לאוסרה על בעלה כדי שתהי' מצוי' לו עיין סוף נדרים:

ובתוס' הרא"ש הובא בשיטה מקובצת תי' דהתם זנות דנשואה לא שכיח דיושבת תחת בעלה לא שכיח ובשמעתי' דזנות דארוסה שכיח ורבים תמוהי' הא מפורש בגיטין כ"ו ע"ב דפריך ארוסה מי אית לה פירי דגם בארוסה ליכא משום שמא יחפה על ב"א וי"ל דהכא דכ' תוס' הרא"ש שזנות ארוסה שכיח משום דבעלה אינו משמרה היינו אי לאו דתיקנו בתולה נשאת ליום הרביעי שיהי' משכים לב"ד ויאמין פ"פ מצאתי אז הוה זנות דארוסה שכיח דלטענת דמים לא תחוש אפי' אם תזנה מ"מ עדיין ימצא דם דהרי נותנין לה ד' לילות. ועוד כמה תחבולות תוכל לעשות שימצא דם. ולפ"פ לא תחוש שתתקרר דעתו אבל השתא דתיקנו נשאת ליום ד' שיהי' משכים לב"ד ולא יתקרר דעתו במצא פ"פ ויהי' נאמן על כך אז ארוסה תחוש טפי שלא ימצא הארוס פ"פ ואז זנות דארוסה לא שכיח ושפיר קאמר ארוסה מי אית לה פרי ודו"ק:

ונ"ל לפמ"ש תוס' בגיטין דבזה"ז דליכא ד"נ מ"מ יחפה על בניו ממזרים והקשה הרא"ש א"כ ה"ל למימר משום יחפה על בניו ממזרי' והעלה דעיקר חששא משום בת אחותו ובניו ממזרי' הוא רק ספק. ועתה אע"פ דבטל טעם דבת אחותו כיון דלא בטל אידך טעמא לא נעקרה תקנה ממקומה ע"ש. וצריך לומר לדבריו בארוסה דלא שייך בנים ממזרים מ"מ כיון שמתחלה תקנו משום בת אחותו בין בארוסה בין בנשואה ועתה נמי שבטיל טעם דבת אחותו מ"מ כיון שעכ"פ נשאר בנשואה טעם משום ממזירים נשארה גם בארוסה. אמנם הא תינח למ"ד משום ב"א לא פלוג רבנן ותקנו תקנה א' כוללת בארוסה ובנשואה אבל אי בנשואה משום פרי ובזה לא שייך בארוסה אין לתקן תקנה חדשה משום גט ארוסה דלא שכיח לגרש ארוסתו ומש"ה פריך ארוסה מי אית לה פירי. ועיין יבמות ל"א ע"ב לא שייך קצת תי' זה אלא התם לא קשה כל כך וק"ל:

א"נ י"ל הא דכ' תוס' הרא"ש דזנות דארוסה שכיח משום דבעלה אינו משמרתה היינו אי לאו דתיקנו בתולה נשאת ליום הרביעי שיהי' משכים לב"ד ויאמין פ"פ מצאתי אז הוה זנות ארוסה שכיח דלטענת דמים לא תחוש דאפי' אם תזנה מ"מ עדיין ימצא דם דהרי נותני' לה ד' לילות ועוד כמה תחבולות תוכל לעשות שימצא דם ולפ"פ לא תחוש שיתקרר דעתו אבל השתא דתיקנו נשאת ליום הרביעי שיהי' משכים לב"ד ולא יתקרר דעתו במצאו פ"פ ויהי' נאמן ג"כ אז ארוסה תחוש טפי שלא ימצא הארוס פ"פ ומן אז זנות ארוסה לא שכיח ושפיר קאמר ארוסה מי אית לה פירי וק"ל ולולי דמסתפינא הא דרש"י נמי ס"ל כהתוס' ומ"ש שיתברר ע"י עדים משום דאיכא למ"ד ט' ע"ב דאינו נאמן להפסידה כתובה וקשה מה הועילו בתקנתן שנשאת ליום ד' הא לא יבוא לב"ד כלל דלאוסרה ולגרשה אין צריך לב"ד ושוב איכא למיחש לאיקרורי דעתא לזה כ' רש"י דעכ"פ ילך לב"ד דיסבור שעי"כ יתברר ע"י עדים ויפסידה כתובה וליכא למיחש תו לאיקרורי דעתא:

מפני מה אמרו בתולה נשאת וכו' לפי הס"ד י"ל הלשון לדברי בר קפרא דירושלמי הנ"ל דלית לי' נאמן לאוסרה למתני' מנהגא בעלמא ומשום ברכה וא"כ קשה מפני מה אמרו וכו' להשמיענו מנהגא שאין בו שום נפקותא לדינא ומשני איכא נ"מ לדינא דמזונות דכל הנשאת ע"ד המנהג נשאת ואמנם ר' יוסף לטעמא דס"ל לקמן בסוגי' דפ"פ אליבא דשמואל דנאמן לאוסרה וא"כ אתי' מתני' כפשוטו מדינא דישכים לב"ד משום איסורא ולא ממנהגא בעלמא והיינו דתמה מרי' דאברהם וכו' תלי תניא דמפרש טעמא וק"ל:

לפיכך חלה הוא וכו' הך לישנא א"ש דאונס רחמנא פטריה כמבואר פ"ד דנדרים כ"ז ע"א וע"ש אך אידך לישנא צ"ע ליישב מה בכך דנסתחפה שדהו מ"מ אונס רחמנא פטרי' ויש לדחוק בזה אבל ביותר נראה דלהך לישנא ס"ל כדתיקנו רבנן אין אונס בגיטין משום צנועות ופרוצות על הכלל כולו יצא לבטל כל טענת אונס בכל דוכתי דומי' דגיטין ומתני' דמדיר את חבירו שיאכל אצלו וחלה וכו' דנדרים כ"ז הנ"ל י"ל בנקל דלא החמירו בנדרים לאסרו בשל חברו היכי שחברו גופו לא אסיק אדעתא להדירו מנכסיו אלא אם יזיד ולא יאכל אצלו אבל בכל שארי דוכתי' בטל טענת אונס והא"ש דלא משני התם בנדרים שאני גיטין דאיכא תקנת צנועות והר"ן נדחק שם ולהנ"ל א"ש דאין חילוק בין גיטין לשארי דינא ולולי זה לא יכולתי להלום דברי תוס' דנדרים כ"ז שם שדבריהם מאוד תמוהים ודברי ש"ך יו"ד סי' רל"ב סק"כ יותר תמוהים ולא הרגיש בהם אדם שהקשו אי איירי בשכיח ולא שכיח הא הו"ל לאתנוי' דהרי מדמה לי' לגט וצע"ג הא ממ"נ אי אין אונס בגיטין מטעם צנועות ופרוצות א"כ זה לא שייך באתפיס זכותי' וע"כ דלא אסיק הש"ס התם הך סברא כמ"ש הר"ן שם וא"כ גם בגט לא איבעי' לי' לאתנוי' עיי' וצ"ע: