חידושי חתם סופר על חולין עו

ומה במקום שהמחשבה פוסלת לקמן תוס' ד"ה אלא מסתפקינן אולי הך מחשבה הרהור בעלמא ומשנה למלך רפי"ג מפסולי המוקדשים תמה ובאמת אין שום ראי' ממשנה או ברייתא כ"א מדר' יוחנן בשם ר' יוסי בגטין נ"ד ע"ב ומפרש לי' ר"י בר ביסנא בכה"ג ביה"כ משמע בקרבן בעלמא לא מוכח משום דבעינן דשמענא ולא סגי במחשבה ואפשר היינו דאמרינן בשמעתין אדר"ל לא קשי' בתר דשמעי מר' יוחנן פי' מר"י הא דכה"ג ביה"כ דשמענא דפגול דמוכח דפגול בעי דבור וליכא למימר כק' תוס' הנ"ל וק"ל. שוב הראוני שכ"כ בס' מור דרור:

מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין. הנה אי ס"ד דתקרובות דע"ז לאו דאורייתא א"ש אין מחשבה פוסלת לאסור בהנאה מן התורה אך תוס' לעיל י"ג ע"ב ד"ה תקרובות הוכיחו דאסור בהנאה מדאורייתא מדאמר ר' יוחנן שם מאן תנא דלא כר"א ע"ש נמצא י"ל מאי דאמרינן אדר"ל לא קשי' בתר דשמעה מר' יוחנן פי' דאמר סתם מתניתין י"ג ע"א דלא כר"א מזה מוכח דתקרובות ע"ז דאורי' אסור בהנאה וא"כ מוכח משנתינו דפנים אסור:

ה"מ בפנים. למ"ש תוס' קידושין כ"ג ע"ב ד"ה דאמר ר"ה דלמסקנא י"ל כהנים שלוחי דידן נמי נינהו א"כ י"ל משו"ה קרי לי' לבעלים מקריב מפני שכהן שלוחו וכמותו ומקרי מקריב. משא"כ בכותי שאין שליחות לגוי ואין ישראל נעשה שלוחו ומכ"ש לדבר עבירה אפי' ילפינן בעלמא חוץ מפנים הכא א"א למילף וצ"ע:

ועלח"מ ספ"ב מה' שחיטה דברי' תמוהים מאוד דפשוט אפי' אי קאי מקריב אבעלים וכן ואכלת מזבחו אבעלים מ"מ אזובח עצמו בודאי נמי קאי. אלא אי קאי אהמקריב ואהזובח לא קאי אבעלים. אבל אי קאי אבעלים קאי נמי אהמקריב ואהזובח אפי' אינו בעליו וא"כ דברי לח"מ צ"ע ורמב"ם אינו מיושב בדבריו וצ"ע: