חידושי חתם סופר על חולין נו

אמר ר"ח לא אמר רב יהודה אלא בעוף עמ"ש לעיל במתני' ועיי' טור בשם בה"ג ועיינתי בפנים בה"ג ונ"ל משמעות דבריו דהלכה כר"י בעוף וריב"ל שדר הזהרו בוורידין כר"י היינו אפי' בבהמה לזריזות וחומרא מפני שלפעמים יבוא לצלותה ג"כ שלימה. ונ"ל הא דהחמירו כ"כ דהרי רבנן לא חיישו לי' כלל ואתא ר"י והחמיר בסתם עוף משום שרגיל לצלותו כולו כא' ושדר ריב"ל להזהר אפי' בבהמה אע"ג דדם שבשלו הוא ואינו עובר עליו מ"מ נהי מעיקור הדין אין לחוש מ"מ כיון דאיסור דם הוא מטעם שעירים אשר ירקדו שם כמבואר. ומטעם קדושה כי הדם הוא בנפש יכפר ואינו ראוי להדיוט. וכל דבר שהי' בו ניצוץ קדושה או ההיפך אינו יוצא מידי ענינו לגמרי לעולם ע"כ אעפ"י אחר שבשלו אינו ראוי לא לזריקת פנים ולא לשעירים מ"מ ענינו הראשון לא בטל ממנו לגמרי ע"כ כל בעל נפש ירחק ממנו. והיינו דשלח ריב"ל ג' ענינים שנים מקרא וא' תרגום ושברי לוחות מונחים בארון וזהירת וורידין דהתרגום הוא קליפת נוגה שנאחזה בתורה ע"י שבירת הלוחות בעו"ה ואעפ"י שחזר ונתן לוחות שניות ונסתלקה הקליפה מ"מ לגמרי לא נסתלקה לכן צריך לתקנה לבטלה חד בתרי בשנים מקרא כי הקליפה לא נסתלקה לגמרי. וההיפך בשברי לוחות אעפ"י שהאותיות פרחו למעלה בשעת שבירתן מ"מ לא בטלו קדושתן לגמרי וע"כ מונחים בארון הקודש וא"כ הזהרו בוורידין כר' יהודה מטעם הנ"ל:

אתמר רב אמר מע"מ כרוב לאו הכא בשחיטה דוקא פליגי אלא בכל התורה כולה כמ"ש רשב"א ושחוט רובא ושייר רובא הוא לאו דוקא ופריך מתנור שחלקו לשנים. דסברא הוא כיון דבכל התורה והמצות פלגא חשיב כשלם א"כ תו לא מקרי נתוץ בדאיכא פלגא אך תי' ש"ס לחלק בין תרי רובא בחד מנא לשחיטה וכל התורה לא אוכל להסביר עד יבוא מורה ויורני: