חידושי חתם סופר על חולין נה

מאן תנא דפליג עלי' דר"א הקפר פירש"י תנא דנוחרו או עוקרו דס"ל לרש"י דשינוי בחי' וצריך ללכא שינוי דחיקא הוא כמ"ש רשב"א נוחרו לשון זכר משמע דאעוף קאי והשתא דאשכחן תנא דמתניתין נוחרו אעוף קאי וכהאי תנא ומקשה מאן האי תנא:

ומ"מ הקשה מהרש"א מה הי' חסר לרש"י לומר דקאי אמתניתין דמלק בסכין וכו' ולפע"ד דכיון דכל ק' הש"ס דמלק אליבא דר"מ קאי כמ"ש תוס' ד"ה תיהני לי' וכו' א"כ י"ל ר"מ לטעמי' דס"ל ילפינן שפיכה משחוטי חוץ כמ"ש תוס' ד"ה בשפיכה וכו' ע"ש ונהי למאי דלא ס"ד דאיכא תנאי נדחוק דלר"מ נמי אין מקרא יוצא מידי פשוטו מ"מ כיון דפליגי תנאי בהכי נימא לר"מ דריש שפיכה היינו שחיטה כבשחוטי חוץ וא"ש מתני' דמלק בסכין. אבל אמתני' דנוחרו או עוקרו דהוא בתר מתני' דר"פ כיסוי הדם דפליג ר"מ ורבנן בשחיטה שאינה ראוי' ומשמע דהך מתני' לא תליא בפלוגתא דשפיכה משחוטי חוץ ואפ"ה ס"ל יש שחיטה א"כ מאן האי תנא. ומסיק רבי היא דלית לי' שפיכה כמבואר לקמן פ"ה ע"א ראה רבי דבריו של ר"ש בכיסוי הדם ואפ"ה ס"ל יש שחיטה לעוף מה"ת וק"ל ומיושב נמי קו' תוס' דלא מצי למימר בר קפרא היא דלמא הוא ס"ל בשחיטה שאינה ראוי' כר"מ וע"כ צריך לאתויי מרבי:

זה הי' מעשה ואמרו כל ספק בשחיטה פסול י"ל בדקדוק לשון זה לפי מה שהשרשנו כמה פעמים דנהי כל ספק במעשה השחיטה אי נעשה כהוגן או לא אזלינן להחמיר דהרי בחזקת שאינה זבוחה עומדת ומחוסרת מעשה ההוא עד שיודע לך במה נשחטה וע"י מי מ"מ אי הספק באיברי השחיטה אי ראוי' לשחיטה או לא כגון ניקב הושט למ"ד שהיא נבלה נמצא שלא הי' הבהמה ראוי לשחיטה אין זה בכלל ספק בשחיטה דרוב בהמות ראוים לזבוח אך שאינה זבוחה אבל ראוי לזבוח. וא"כ הכא בספק נשמט הגרגרת היא כעין זה והי' לן למיזל להקל בספיקו. אך כיון שדרך להשמט ע"י מעשה השחיטה ע"י דחיית הסכין או פרכוס ונדנוד הבעל חי בשעת מתיחת הצוואר לשחיטה ע"כ הוה כספק בשחיטה והיינו חידושא דהאי מעשה ואמרו כל ס' בשחיטה פסול ועיין ש"ך רסי' כ"ה:

ואלו שחיטה בגרגרת לא קתני כ' חי' ר"ן דה"ל לאשמעינן נשחט הגרגרת ואח"כ נשמט הושט אע"ג דלא נפיק עדיין חיותא כ"כ בשחיטת גרגרת ע"ש והיינו לדעתו לעיל דאפי' לבה"ג ה"ל שמוטה טרפה ג"כ אבל לפי שהבינו תוס' בדעת בה"ג דאינינו טרפה כלל ליתא לדברי ר"ן הללו:

מאי הוה עלה שאני הכא דאיכא שדרה ומפרקת. ונראה מ"מ הוה תיובתא דאיך אפשר לפרש במתני' אחד סי' המיוחד וא"כ סיפא רוב א' בעוף נמי רוב סי' המיוחד והלא סיפא בקדשים כדלקמן ובקדשים מודה דסגי בקנה אע"כ רב אדא דקאי אמתני' ואקדשים נמי אמר למילתי' הוה תיובתא. אך אולי מסברת חוץ יש לחלק ולדחוק במתני' ומייתי מאמוראי דפשיטא להו דליתי' דלא מוקמינן מתני' בתרי טעמי:

אמר רבא היכי נעביד עיי' פלוגתת רש"י וריב"א. והנה לרש"י גם לנקב אין לו בדיקה מבחוץ ומיקל דבדרוסה לא חיישינן שמא במקום דרוסה קשחיט. ויש תקנה אפי' בבהמה לבדוק בפנים אחר שחיטה ולריב"א בהיפוך מיקל בנקב יש לו בדיקה בחוץ ומחמיר בדרוסה שמא במקום דרוסה קשחיט ואין תקנה לבהמה ולפ"ז רבה דאמר אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים ע"כ בעוף מיירי וע"י שחיטת קנה בודק ושט בפנים וא"כ צ"ע דמרבה גופי' מוכח דלא כרב אדא בר אהבה ולא צריך לבקיאתו של יוסף ברי כר' יוחנן:

ומה שהקשה הר' אלחנן מר"מ היכי אכיל בישרא ולא הקשה מדרב אשי לעיל י"א ע"ב דאמר אתי' רובא משחיטה עצמה דלמא במקום נקב קשחיט דילמא ע"י בדיקה די"ל אפי' בחולין דלמא במקום דרוסה קשחיט דהא כתיב כי יצוד ציד חי' ומי שמר אלו שלא נדרסו וכן וזבחת מבקרך ומצאנך דוחק שכולם נשמרו מלידה ומבטן והריון מדרוסה וא"כ שפיר מוכח משחיטה עצמה. אבל אדר"מ פריך שפיר דלמא ר"מ החמיר על עצמו ולא אכיל בישרא אלא מהמשומר מעת לידה מדרוסה ובשעת שחיטה בדקוה מחשש נקב ותירצו דיש חולי דאתי' ממילא כעין דרוסה ואין שמירה מזה ולא בדיקה ומיושב קו' מהרש"א עיי' וק"ל:

ועיי' בדברינו לקמן למ"ד ע"א הארכתי בדברי רבינו אלחנן אלו: