חידושי חתם סופר על חולין כח

וכבר בא חכם הו"מ לשנויי ולחלק בין תולה בדעת עצמו לתולה בדעת אחרים אלא ר' יוחנן לית לי' האי חילוק כמ"ש תוס' בביצה ל"ז ומ"מ הכא נמי תולה בדעת עצמו אם אכילה אם לגדל ואין ברירה:

האמר רב חלוק הי' ר' יהודה בזיתים וענבים וס"ל אפי' הני נמי לאוכלין היוצא מהן מותר. וכ' רשב"א בשם רמב"ן דהשתא לית לי' לר' יהודה שמא יסחוט כלל שהרי אפי' בזתים וענבים דלסחיטה קיימי לא גזר וה"ה כשעומדין למשקין. רק טעמי' משום דלאוכלין ה"ל משקה שלא לרצון ודיני' כאוכלין ומעיקרא אוכל והשתא אוכל משא"כ כשעומדת למשקים הו"ל משקה לרצון ודיני' כמשקה ומעיקרא אוכל והשתא משקה והו"ל נולד ולא גזר ר"י שמא יסחוט כלל אפי' בעומד למשקים ומיישב בזה ק' תוס' ד"ה מודה וכו' ע"ש בפנים וצע"ג א"כ ר' יוחנן ר"פ חביות דס"ל נמי ר' יהודה פליג אפי' בזיתים וענבים נמי ס"ל דלא גזר שמא יסחוט רק משום נולד ולית לי' איסור משקין שזבו כלל. וא"כ בפ"ק דביצה דקאמר ר' יוחנן רמי מתניתין אין סוחטין אמתניתין דכלכלה ומזה הוכיח ש"ס דר' יוחנן ס"ל ביצה משום משקין שזבו ולהנ"ל אין כאן רומיא ולא הוכחה וצע"ג. ויש לדחוק דהכי רמי ר' יוחנן כיון דס"ל ביצה משום משקין שזבו לרבנן דגזרו שמא יסחוט א"כ לרבנן סתם ביצה דש"ס אפי' בעומדת לאכילה ומשום משקין שזבו וא"כ הך ביצה דמתניתין דכלכלה דפליגי רבנן ור"י נמי בעומדת לאכילה וק' הא לר' יהודה ליכא נולד ב' אוכלין משום אוכלא דאפרת בביצה מתרנגלות העומדת לאכילה וק' דר"י אדר"י ומשני איפוך או אין סוחטין. או איפוך כלכלה ור"י לדבריהם דרבנן קא"ל. מ"מ מוכח שפיר דס"ל לר"י למאי דקיי"ל דגזרינן שמא יסחוט אסור ביצה העומדת לאכילה משום משקין שזבו וסתם ביצה אפי' עומדת לאכילה:

מוקצה מחמת איסור מי שמעית לי' כ' תוס' למסקנא עדיף איסור ממיאוס כדמוכח מדנקט ר"מ מבשל ושביק שוחט ע"כ משום מוקצה מחמת איסור ומיאוס לית לי' וגליון תוס' בשבת מ"ו הקשו הא לר"י לית לי' מחמת איסור כסתם מתני' דמחתכין ואוסר נר ישן וה"ל סברו' הפוכות ע"ש ולפע"ד ר' יוחנן מוקי מתניתין דמחתכין במסוכנת דעומד ומצפה וגם לא דחי' בידים ובאיסור כי האי דתרתי לטיבותא חמיר מאיס אבל שמעתין חדית לן רב דבהמה בריאה ששחטה ואין לו חולי בע"י בביתו דלא יושב ומצפה ואע"ג דלא דחינן בידים מ"מ הו"ל כמוקצה דנר דהדליקו באותה שבת דהוה חד למעליותא דיושב ומצפה וחדא לגריעותא דדחי' בידים ושניהם שוים ועדיפי וחמירו ממיאוס למסקנא ולק"מ ק' גליון. ומיהו בהס"ד דחי ש"ס דלמא דחי' בידים ביושב ומצפה עדיף משוחט דאינו יושב ומצפה ולא דחי' בידים ודחי' בעלמא הוא דהו"מ להוכיח מדנקט ר"מ מבשל ולא שוחט ש"מ מוקצה מחמת איסור דאינו יושב ומצפה ולא דחי' חמיר ממיאוס אלא דא"כ הוה ק' ונוקמא כר"מ דנר ומ"ט כר' יהודה דנר וע"כ צריך לומר דומיא דיה"כ וכר"י דמבשל וזהו כוונת תוס' ד"ה אומר וכו' והבן וק"ל:

ולפ"ז מ"ש תוס' לקמן ד"ה המבשל וכו' דר"מ אינו אוסר לו עולמית מדבעי לאוקמי כר"מ ושחיטה כשרה קתני פי' דלא צריך למדחי דומיא דיה"כ אלא הו"ל למימר שחיטה כשרה קתני דמדחי דר"מ ודר"י הסנדלר בחדא מחתא זה הוא כוונת תוס' ולהנ"ל אינו מוכרח דעכ"פ צריך לומר דומיא דיה"כ למדחי דר"מ ודר"י דנרות. מיהו הרז"ה דבלאה"נ ניחא לי' טפי לאוקמי מטעם דעביד איסורא דמתחייב בנפשו קתני מלומר טעמא דאיסור מוקצה דלא שייך בי' חיוב בנפשו אע"כ מתני' גופי' רמיז לן דאפי' בחולי והבריא דליכא מוקצה מ"מ אסור משום דעביד איסורא בשבת וא"כ לא הוה צריך למימר דומי' דיה"כ קתני ושפיר כ' תוס':